סיכום שבוע 14-18/12/2014

נשלח 20 בדצמ׳ 2014, 13:07 על ידי Ziv Rotblit   [ עודכן 20 בדצמ׳ 2014, 13:08 ]

חנוכה, חנוכה, חג משמין כל כך. בצק מטוגן, מטבעות שוקולד, בצק מטוגן, לביבות מטוגנות, בצק מטוגן ואז לקינוח עוד קצת, ניחשתם נכון, בצק מטוגן. אצלנו בדמוקרטי הבעיה חמורה הרבה יותר, אצלנו משמינים גם מנחת. אז ראו בזה אזהרת מסע או אולי "בקרוב" לכל הטוב שתיכף עומד לבוא, בכל מקרה אתם תיכף עומדים להשמין איתנו מנחת. וכמו תמיד, את הדיאטה נתחיל אחרי החגים.
השבוע איחדנו את השחריות של אור וזיו לסבב קצר של מה עשיתי בשבת. כדי לעמוד במסגרת הזמן וכדי ללמד את הילדים תמציתיות מהי קבענו חוקים ברורים ונוקשים. לכל אחד יש 17 מילים בלבד לתאר מה הוא עשה בשבת. חוץ מזה ברוח אנטיוכוס והחג הטלנו גזירה נוספת כדי לסייע לנו ללמד את הילדים לדבר קצר, לדבר לעניין ובעברית פחות או יותר תקנית. בסיפור שלנו אסור להגיד את המילה "ואז". אכלתם אצל סבתא ופגשתם את המשפחה? מעולה, להמנע מ"ואז סבתא הגישה את העוף, ואז סבתא נתנה לנו עוגה, ואז הגיעו הבני דודים, ואז צחצחנו שיניים". בקיצור, דרשנו קיצור. הסבב היה אכן קצר יותר ומאתגר הרבה יותר, קשה לכולנו לתמצת (תראו בכמה מילים אנחנו השתמשנו כדי להעביר כאן את המסר...). אצל אייל דיברנו על איך חוגגים חנוכה בכל בית, מה זה גורם לנו להרגיש וכו'. מסתבר שעל אף המוטיבים הדומים של החגיגות, יש לכל משפחה מסורת מיוחדת אותה היא מעבירה מדור לדור. אצל מור זכינו השבוע לשתי שחריות שאירגנו הילדים. שחרית אחת של גיא ואמיר יעקובי שעסקה באוכל ושחרית אחת של טליה ונועה שכללה חידונים ומשימות. המשכנו את השבוע אצל מור בשחרית במקלט החשוך לשיחה לאור נרות בה גילינו שאולי כל אחד מאיתנו הוא אור קטן אבל כולנו ביחד אור איתן (תודו שלא ידעתם). אצל אור הקמנו מסלול מכשולים בו כל ילד יצר מכשול וכולנו היינו צריכים לעבור אותו. קפצנו על פופים, זחלנו מתחת לשולחנות, התגלגלנו על שטיחים ועברנו עוד שלל מכשולים מגוונים. סיימנו את היום בהדלקת נר של פירגון כשכל אחד מפרגן לחבר בשחרית. המשכנו למחרת בשיחה בה כל אחד האיר בעצמו חלק שלא יודעים עליו וכתב אותו על פתק ובכך חשפנו עוד רובד מעניין להיכרות בינינו.
ביום שני חל יום המורה. סיכוי טוב שלא זכרתם בכלל שיש יום כזה אבל אנחנו בביה"ס החלטנו לנצל את היום הזה כדי להזכר במורים משמעותיים שהיו לנו במהלך חיינו. אצל אור הילדים שאלו את ההורים על מורים שהם זוכרים שהיו משמעותיים להם במיוחד או כאלה ששינו את חייהם. אצל זיו סיפרנו על מורים שלנו שאנחנו זוכרים במיוחד ועל הסיבות שאנחנו זוכרים דווקא אותם. גילינו שבכלל לא פשוט להיות מורה ועוד יותר מסובך להיות מורה משמעותי. אצל מור דיברנו על תחושות של ביטחון במרחב וכמה נוח לנו להשאיר שם את התיק או את חפצינו האישיים. גילינו שיש כאלה שלא מפריע להם שחבר ישתה להם מהבקבוק על דעת עצמו ואחרים שמבחינתם זה חילול הקודש ופגיעה אנושה בפרטיות. גילינו, ולא בפעם הראשונה, שכל אחד מאיתנו שונה ושאנחנו צריכים ללמוד להתחשב גם בחברינו שחושבים אחרת מאיתנו.
השבוע קיבלנו גם שולחן פינג-פונג. אלון עטיה יזם ודחף, חיפשנו וחיפשנו ובסופו של דבר משפחת שרף היקרה תרמה לנו את השולחן שלהם. השולחן יעבור בשבועות הקרובים שיפוץ ושידרוג, בתקווה שנוכל לשחק עליו במהרה בימינו. בכמ"חג (כמעט חג) של יום חמישי כל מרחב בירך על אחד הנרות שהודלקו. אצלנו אלון כתב ברכה מקסימה שהוקראה ע"י יפתח וצוף. במילה אחת, מרגש. ביותר ממילה אחת, ממש מרגש. היו לנו גם שלל סדנאות חנוכה. טפטופי הנרות זכו השנה להצלחה כמו תמיד כשגם הבוגרים משתפים פעולה בהתלהבות. משהו בשילוב הזה שעווה של מטפטפת לתוך כוס עם מים עושה לנו את זה, צריך לחקור את העניין הזה. והיה גם אוכל, שימו לב כמה:
-- עשינו סופגניות עם נדב (כן, כן, ההוא מנדב קינוחים)
-- ליבבנו לביבות שחולקו לכל הילדים בביה"ס
-- חגגנו עם אור לוז יום הולדת ואכלנו עוגה
-- זללנו קרמבו מיוחד לכבוד בר המצווה של ניר צפוני
-- עשינו גם סופגניות עם מור (מור שוקלת ברצינות לפתוח רשת בתי קפה שתקרא מור קינוחים)
-- עשינו שקשוקה עם אייל. נרחיב כאן קצת: יש ילדים שנשבעים שזה הדבר הטעים ביותר שהם טעמו בחייהם. היו שם עגבניות, פלפלים, ביצים, תבלינים, בשר טחון (!!!) והמרכיב הסודי של שקשוקת הדמוקרטי. אולי גם אייל יפתח רשת מסעדות???

עכשיו שמישהו יתקשר לקרדיולוג שלנו, אנחנו עם סתימת עורקים בדרך אליו.
חופש חנוכה מקוצר משהו (היינו מתגעגעים יותר מדי אם זה היה ארוך יותר) ואז חוזרים לכל הטוב הזה. שיהיה לכולנו חג מלא באור, שמחה ומשפחתיות.

מור, אור, אייל וזיו

Comments