זה הכול בין שניים / שיר.

נשלח 15 בספט׳ 2013, 14:32 על ידי Uri Elasar   [ עודכן 5 באוק׳ 2013, 13:12 על ידי Lee Van Spier ]

משנת חיינו הראשונה אנו נחשפים לספרים ומשם בעצם לאורך כל חיינו. אנו פוגשים ספרים גדולים וקטנים, דקים ועבי כרס, מציאותיים יותר או פחות ובעיקר, שונים זה מזה באופן בו הם כתובים ובתוכנם הסמוי והגלוי. חלקנו אוהבים לקרוא לבד, במין רגעים פרטיים מאוד, חלקנו אוהבים להקשיב לסיפורים וחלקנו אוהבים את שניהם, בכל גיל.

בתרבות הישראלית, יש בין היתר, שני כותבים אשר נמצאים בקונצנזוס ובלב העשייה. שני כותבים אשר לא ניתן לסווגם לגילאי יעד ולקטגוריה מסוג אחד. זרועם מושטת ונוגעת בנו מעל דפי העיתון, מדפי הספרים, מעל הבמות ודרך שירים.

הקורס ׳זה הכל בין שניים׳ עוסק ביצירותיהם השונות של יהונתן גפן ומאיר שלו; סופרים, משוררים, אנשי מילה כתובה, ייחודית ואינדיבידואלית ובעלי קשר מיוחד ואינטימי עם איזה מושב בעמק יזרעאל- נהלל, עליו שניהם כתבו ואותו הזכירו בדרכים שונות לאורך השנים. אך האם זהו הקשר היחידי בינהם? ננסה לענות על השאלה ועל עוד שאלות רבות אשר צפות באופן ברור (אך אותנו מעניין במיוחד גם האופן הסמוי...) מתוך הכתוב כמו טבע, חברות, אינדיבידואליות ומרקם אנושי על גווניו השונים, משפחה, ילדות, ו...אהבה.

במהלך הקורס נעסוק בכתביהם השונים (בכיתה אך גם בבית) דרך ספרים, שירים, טורים, ראיונות שנערכו עימם לאורך השנים ויצירות נוספות, מוכרות יותר ופחות. נכיר ונעמיק בדמויות מרכזיות ונעשיר את שפתינו במילים קסומות בעברית. בסופו של כל שיעור נכתוב או ניצור בהתאם לנושא השיעור וכך ננסה להמליל ולנסח את התחושות, הרגשות והאסוציאציות אשר עלו בנו במהלך המפגש עם הטקסט.

"פתאום, מעל לכל הגיהינום ההוא, ראו הלוחמים יונה. נולדת מפקעות העשן, נחלצת מתכריכי האבק, מרקיעה ועולה.

 מעל לחירחורים ולצעקות, מעל ללחישת הרסיסים בצינת האוויר, מעל לנתיביהם הסמויים של הקליעים, מעל לנפץ הרימון ונביחת המקלע והולם התותח.

יונה פשוטה למראה. כחלחלה-אפורה, רגליה שני ושני פסי-טלית כהים מעטרים את האברות. יונה ככל היונים, דומה לאלף יונים אחרות. רק אוזנו של מומחה יכלה לקלוט את עוצמת החבטה של הכנפיים, הכפולה מחבטת כנפי יונה רגילה. רק עיניו יכלו להבחין בחזה הרחב, העמוק, במקור שהמשיך את שיפוע המצח בקו ישר, בתפיחה הבהירה האופיינית שעל חיבורו אל הראש. רק לב של אוהב יכול לתפוס ולהכיל את הגעגועים שנצברו בה, היתוו לה כיוון ויצקו בה כוחות. אבל עיניו כבר חשכו, אוזניו כבר נחרשו, לבו התרוקן ושקט. נותרו רק היא, ערגתה לביתה, משאלתו האחרונה " (מתוך: יונה ונער מאת: מאיר שלו)
Comments