סיכום ולקראת שבוע - 3.12.16

נשלח 8 בדצמ׳ 2016, 3:14 על ידי יעל תלם
אנשים יקרים ונשים יקרות
גשם!!!!! סוף סוף ובאיחור של חודש הגיע גשם רציני לארצינו ולאזורינו. מקווים שעבר עליכם סופש חמים ונעים בבית ו\או רצתם לראות שטפונות... אז אולי זהו הנובמבר היבש ביותר מזה 100 שנה אבל נקווה שדצמבר יכפר ויוסיף קצת מים למאגרים ובעיקר לתחושת הביטחון שלנו בטבע.
בבית הספר המים לא השפיעו עלינו יותר מדי... לא טבענו ועם זאת כהרגלינו בחמש השנים האחרונות יצאנו לטיול השלוליות והגשם המסורתי (רשות) שאפשר לילדים ולנו לשמוח עם הגשם הנפלא הזה
  
   
   
בואו של החורף מביא איתו גם מבול של סווטשרטים לבית הספר!! אנא, רשמו שמות על הסווטשרטים, הזכירו לילדכם לקחת את הבגדים בסוף יום - גם אנחנו משתדלים... לידיעה, כמו תמיד אחרי שנאספים בגדים רבים במרחבי בית הספר הם נתרמים (נודיע לכם לפני כן כדי שתוכלו למצוא ו\או לשלוח את הילדים למצוא את הבגדים שלכם).

והנה עוד קצת תמונות ממה שקרה השבוע... לא כל ואפילו לא קצת ממה שקרה, אבל אלו התמונות שצולמו... :)
   
      

   

השבוע אנו מביאים בפניכם כמה מילים על כמה שיעורים שמתרחשים בבית הספר. גם אם ילדיכם לומדים בקורס וגם אם לא זהו עוד מידע שיעזור לכם להבין קצת יותר מה קורה בבית הספר...

יום העבודה - 
פרויקט יום עבודה של ילדי כיתות ז'-ח' פועל במרץ גם השנה. הילדים עובדים בעבודות שונות במושבים: נהלל, כפר יהושע ובית שערים. בכל יום רביעי הם מגיעים לבית הספר ומתפזרים לעבודות השונות. הילדים שעובדים בנהלל הולכים ברגל ללבידו (חנות קרמים טבעית), לאורווה, למסגריה, לרפת. שאר הילדים עולים לאוטובוס ונוסעים לבית שערים לעבוד בגני ילדים, בצרכנייה ובקונדיטוריה בבלה. בכפר יהושע הילדים מתנסים בעבודה בקרקס, בגני ילדים, במשק עיזים, בצרכניה, בשדה אורגני, בגן הבוטני. ילדי כיתות ז' מעבדים את החוויה בבית הספר, במפגש בו הם מנהלים מחברת מסע, כותבים את החוויות השונות שלהם ומשתפים בהם. לילדי כיתה ח' יש שיעור שמלווה את ההתנסות, בו הם מעמיקים ולומדים יותר על מקום העבודה שלהם, מבצעים עבודת מחקר בה הם עושים תצפית על מקום העבודה, ראיון עם המעסיקים וכו'.
כיף ללוות את הילדים ביום רביעי, לפגוש אותם ולראות אותם מחוץ לבית הספר, לומדים דברים חדשים, חווים ולומדים מהי עבודה, אחריות, עצמאות..רב חוויות העבודה מאוד מוצלחות, לפעמים העבודה לא מוצאת חן בעיני התלמידים וזה חלק מהרעיון בהתנסות לגלות מה אני אוהב לעשות ומה לא, עם איזה מעסיק אני מתקשר טוב ואיזה לא....
אנחנו מחפשים כל הזמן מקומות עבודה חדשים ביישובים האלה וגם בקיבוצים בסביבת בית הספר אז מי שמכיר מוזמן לפנות אלינו.
כתבה: רעות.


שיעורי בראשית של כיתות ב'- 
שיעורי בראשית הם הזדמנות עבור הילדים לגלות הנאה מן הסיפורים של התורה, לדון בנושאים שמעסיקים אותם מעולמם הפרטי: ערכים ורגשות ובעקבותיהם ליצור יצירות. הרצון שלי שהשיעור יהיה עד כמה שיותר חוויתי וכמה שפחות טקסטואלי באופן מובהק. החיבור לטקסט, אני מאמינה יגיע בזמנו מתוך קריאת הסיפורים והקשבה לשפה הייחודית של התורה כל עוד לא תהיה רתיעה ממנו. ולכן חשוב לי השנה במסגרת שיעורי בראשית להתמקד בחוויה, בחיבור ובהנאה. אנחנו מאזינים לסיפור, לומדים ביחד מלים חדשות ולא מוכרות מן התורה וגם שמחים לגלות מלים שאנחנו מכירים. לאחר מכן דנים בנושאים שונים שעולים מתוך הסיפור. ומסיימים בסוגים שונים של עבודה יצירתית. הילדים מרבים לשאול אותי- האם זה קרה באמת? ואני עונה להם, שברגע שהסיפור קיים בתרבות שלנו הוא אמיתי כסיפור ואפשר ללמוד ממנו משהו על עצמנו. יש כאלה שמאמינים שהוא אמיתי ויש כאלה שלא. אבל העיקר זה האמת שלו כסיפור ומה שהוא יכול ללמד אותנו!  כתבה: טל

שוקולד וחיות אחרות (שיעור שפה) - 
השיעור מורכב מקבוצה של 20 תלמידות ותלמידים. אנחנו נפגשים 3 פעמים בשבוע ולומדים יחידות תוכן משתנות ובדרכי הוראה מגוונות.
התחלנו את השנה בנושא האהוב על רובנו: שוקולד. טעמנו קצת אך בעיקר למדנו על עץ הקקאו, יצור השוקולד הכרנו שירים וסיפורים שנכתבו בהשראת שוקולד.
ביחידה זו עבדנו במגוון של דרכים: בקבוצות, באופן פרונטלי ובמרכז למידה שבו כל אחד מהתלמידים בחר את אופן הלמידה והתוכן המעניינים אותם.
ביחידה השנייה עסקנו בחגי תשרי, למדנו על מנהגים ומידע בנוגע לחג ולמועד. ביחידה זו (לאחר שעברו השבועות הראשונים של הכרות) התחלנו לבסס את הרגלי הלמידה. בכל שיעור התנדבו תלמיד או שניים להקראה קולית של קטע מול הכיתה וקבלת משוב על ההקראה. (לא כולם הספיקו כמובן...) בנוסף אנחנו עוסקים רבות בארגון וסדר במחברת, וברצוני לציין כי כל התלמידים בכיתה מפנימים מאוד מהר את הארגון במחברת והשליטה בכתב היד הולכת ומשתפרת. במקביל לכל אלו אנחנו נוגעים בדקדוק השפה העברית ולומדים להכיר אותה. 
ביחידות הבאות נעסוק בתחום הלשון ביתר שאת ונתקל בטקסטים הולכים ומתארכים ובכתיבה יצירתית על גווניה. הנושאים הקרובים שילמדו הם: קומיקס, מיתולוגיה יוונית, ועוד  נושאים שהילדים ואני נבחר ביחד. זאת ועוד,  הילדים בחרו ספר מהספריה ותחילת כל שיעור מוקדשת לקריאה, אני נלהבת לספר כי מרבית התלמידים נכנסו לעניין ואף התאכזבו כשבאחד השיעורים התבטל המנהג. בקרוב יקבלו התלמידים משימת של כתיבת יומן קריאה אותם יצטרכו להגיש- אשתף אתכם בכך בהמשך כדי שתוכלו לסייע.
אני רוצה לספר לכם שאני מאוד נהנית מהקורס הזה, אני מתכוננת אליו בחדווה ושמחה להיות בו ולראות את הילדים עובדים ברצינות ומתפתחים בתחום השפה. כתבה: מור.

הודעות
  • כדורים - ילדים רבים פונים אלינו בבקשה לשחק בכדורים של בית הספר , אין באפשרותינו להיענות לכל הבקשות , לכן מי שיכול להביא כדור מהבית יבורך... תודה - אייל.
  • סל תרבות - ביום שני יצאו ילדי כיתה א' ב' להצגה של סל תרבות.
  • טורניר כדורסל - ביום ד' יצאו שתי נבחרות הכדורסל שלנו (עד כיתה ו') בנים ובנות לטורניר כדורסל של בתי הספר היסודיים של עמק יזרעאל בהדרכת גיא ואייל. בהצלחה גדולה לכולן וכולם!!
  • הדרכת פיקוד העורף - מדריכת פיקוד העורף תגיע לילדי כיתות ד' ה' לשחריות ותעביר להם הדרכה לגבי מקרי חירום. זוהי חובה מטעם משרד החינוך והביטחון. בשנה שעברה המדריכה הייתה מותאמת ותיווכה נכון את החומר... 

ולסיום,
שני קטעים שיכולים להרחיב את הדעת ובעיקר את הלב אודות חינוך... האחד של מורה שלומד מבנו ובדרך מספר לנו על דרך רגשית להתבונן באנשים (תודה ללי על הקטע)
והשני סרטון קצר של מורה שדיברה במשך כ 4 דק' על עצמה כמורה, כתלמידה והשילוב בינהם... קטע שרץ חזק עכשיו ברשתות החברתיות ואכן שווה כל לייק.
"הכוס שבלב": המורה שרון כהן מספר על שיעור לחיים שלמד כשבא לאסוף את בנו מהגן
**
כבר כמה ימים שאני באנרגיה נמוכה. קצת מחלה פיזית וקצת עייף נפשית. 
לפני כמה ימים לקחתי את הילדים לגן בבוקר, הפרידה ממורי הייתה פחות חלקה מהרגיל.
כשחזרתי בצהריים לקחת אותם, הייתי בלי אנרגיה. 
מתקרב לגן, מביט לרצפה כדי לא להיאלץ להלביש על הפרצוף שלי חיוך מאולץ.
הלכתי קודם לקחת את מורי. לעתים קרובות, כשאני בא לקחת אותו הוא מתלונן ומתנגד לכמה שניות: 
"אני רוצה שאימא תיקח אותי! אבא איכסה פיכסה!". בדרך כלל אני מגיע עם אנרגיה סבירה. אחרי כמה שניות הוא נרגע, דעתו מוסחת ממשהו שאני מציע, או שאני מרים אותו כמו סופרמן וזה מצחיק אותו, ואנחנו ממשיכים לאסוף את ליבי.
הפעם, כמה שניות לפני שעברתי את שער הגן, עצרתי והתבאסתי על זה שאין לי אנרגיה להתמודד עם מה שתיכף יהיה. אין לי כח. בפרט לא היום. אני מרוקן לגמרי.
פתחתי את השער, מורי עמד עם הגב אליי, משחק עם חברים בחצר. אחד הילדים אמר לו שאבא שלו בא. הוא הסתובב, זרק עליי מבט של שנייה. אני התכוננתי לטרוניה, נשמתי נשימה לפני שאני צולל לתוך הבאסה שלו.
ואז הוא צעק: "אבא!!!!!" ורץ לקפוץ עליי. "אבא! אבא! אבא!.." בשמחה ענקית, יוצאת דופן.
פתאום קלטתי איך הריאות שלי מתמלאות בחומר שפתח לי את כל הסימפונות של הנפש. הרגשתי קליל. כאילו הבראתי במכה אחת מהאנרגיה הנמוכה הזאת שתוקפת אותי כבר כמה ימים.
אני כבר שנים מאמין שאנחנו כוסות של אנרגיה. כוסות של רצון להתמלא. וכשאני כוס ריקה, אני משתוקק למישהו שימלא אותי. זה בעיקר בא לידי ביטוי בזוגיות. שתי כוסות שמבקשים אחד מהשני מילוי. הבקשה לעולם לא ישירה, היא תמיד עוברת דרך קליפות של פרקטיקה:
"למה הנעליים לא במקום?"... "די כבר עם הפרצוף הזה!"... "אבל ביקשתי ממך לעצור במכולת נכון?"... "מה שאני עושה לא מספיק טוב לך!"... "למה כל יום את הולכת לישון מוקדם!"... "אתה כל הזמן עם הראש בטלפון!" וכו'. מתחת לכל מריבה כזאת יש בקשה למילוי הכוס.
עם מורי קלטתי באופן מוחשי, איך האנרגיה שהוא היה מלא בה, עלתה על גדותיו ומילאה את הכוס שלי.
זה מחזק בי את האמונה שכשהוא מתבאס שאני מגיע, זאת הדרך שלו להגיד לי: "הכוס שלי ריקה. אני מתלונן כי רק ככה אני יודע לבקש מילוי". וגם קצת רומז לי שאימא יודעת למלא את הכוס טוב יותר. מה שנכון נכון.
את המטפורה הזאת - "הכוס שבלב", אני מלמד בכל כיתה שאני פוגש, בכל גיל, ובכל סדנה למבוגרים, כבר שנים. זה מדהים לגלות איך מטפורה כל כך פשוטה הופכת לעדשה, דרכה ניתן לראות אנשים סביבנו ככוסות שמבקשות להתמלא באנרגיה, באהבה, בחיות.
בתחילת השיעור ביום שישי, עם תלמידים בכיתה ו', שאלתי מה הם לקחו מהשיעור הקודם, ואיך זה השפיע עליהם במהלך השבוע.
אחת התלמידות אמרה: "אני רבתי עם אחותי הקטנה פחות. הרבה פחות. כי בכל פעם שהיא התחילה אתי, ראיתי את הכוס שיש לה בלב ריקה. הבנתי שהיא מתוסכלת ממשהו, הבנתי שכנראה היה לה יום לא משהו בבית הספר. וזה פשוט גרם לי פחות להתעצבן עליה. ואפילו פעם אחת הצעתי להכין לה פרוסה. היא לא הסכימה. אבל הרגשתי שזה קצת הרגיע אותה, זה שהצעתי"
ילדה אחרת סיפרה שמאז השיעור האחרון, היא מדי פעם חובשת את משקפי הרנטגן, ומתבוננת בכוסות שיש לאנשים בלב. בודקת בדמיון שלה, מי הכוס שלו ריקה ושל מי מלאה.
הכוס שלי הייתה מלאה לגמרי, עוד טיפה והיו גולשות לי טיפות של דמעות.


וגם תמונה של אדם מאד מיוחד... יום הזיכרון לדוד בן גוריון מוזכר השבוע (יום שלישי)... מספיק אולי מבט בתמונה, להתבונן בחולצת העבודה, בשיער, בקמטים ולהתחבר על האדם שמופלא הזה שהגה ועשה.
תמונה מוטבעת 1

שבוע נפלא לכולנו
Comments