סיכום שבוע 6-10-2013

נשלח 14 באוק׳ 2013, 8:07 על ידי Uri Elasar
שבוע שני של שגרה ואנחנו בעננים... 
חווינו השבוע חוויה דמוקרטית על שלל מרכיביה הטובים והפחות... בחירות לנציגות בתי הספר הדמוקרטיים - שישה מועמדים הציגו את עצמם בפני קהילת בתי הספר בכרוזים, דיבור מסדרונות וכמובן עמדו ואמרו כמה משפטים ביום חמישי בו נערכו הבחירות. על פי החלטת האסיפה הבחירות החשאיות נערכו בקלפי מסודרת עליו ועל כל התהליך הייתה אמונה וועדת אסיפה שעשתה זאת בצורה נפלאה!! במשך היום יכלו התלמידים ואנשי הצוות להצביע לארבעה מתמודדים ואכן רוב מכריע של תלמידים ואנשי צוות (86%) עשו זאת. אמת, לא תמיד ידעו התלמידים בדיוק עבור מי הם מצביעים (מי מאיתנו לא הצביע פעם למישהו שהוא לא ממש מכיר את המצע והרקע שלו...?) למרות מאמצי התיווך הרבים שלנו. בסוף היום ורגע לפני כמעט שבת נספרו הקולות וארבעה מאושרים היו לצד שני מאוכזבים... זה החלק הפחות נעים בבחירות שכאלה שמותאמות אולי לאנשים מבוגרים ואולי לילדים פחות. מצד שני המפסידים הראו בגרות רבה וגם המנצחים תמכו ועודדו ויכול להיות שעדיף להתמודד עם קשיים רגשיים שכאלה בסביבה תומכת כזאת מאשר פעם ראשונה בעולם הגדול...
בכל מקרה, הנבחרים לייצג את בית ספר בשישה מפגשים של קהילת בתי הספר הדמוקרטיים הם: שחף סמל (צעירים), נועם שרף, נוגה גולני ואופיר רז ממרחב בוגרים.
ביום שלישי הגיע לביקור מפקח ממשרד החינוך לערוף ביקורת פדגוגית לקראת מתן הרישיון של השנה הנוכחית. הביקור בעיקרו היה פגישה עם צוות הניהול אבל כלל גם קטע מרגש כשהוא הוכנס לאסיפה, האזין מעט ואז עצר אותה לשאול משהו את התלמידים... ראשית הוא רצה לדעת על משהו משמח שעבר עליהם עד עכשיו במשך היום. ואחר כך הוא ביקש מכולם למתוח ידיים קדימה ואז לסמן בעזרתם כמה הם אוהבים את בית הספר והילדים כמעט ללא יוצא מן הכלל פרשו את ידיהם הכי רחב שהם יכלו.
החונכויות החלו השבוע לתפוס את מקומן הראוי וילדים ומבוגרים החלו מוצאים מקומות לשיחה או משחק והחלו ביצירת הקשר המשמעותי אחד עם השני, מי בפעם הראשונה ומי בפעם השלישית... גם כאן ניתן לזהות הבנה עמוקה של חשיבות אותו קשר אצל הילדים שלא מוותרים ודורשים את החונכויות.
בכמעט שבת עשו הילדים תצוגת אופנה מאולתרת לחלוקת הבגדים שהולכים ונערמים... רוב הילדים לא ממש מכירים את הבגדים שלהם.
הסתיימה חקיקת החוקים לגבי חניכת מרחב ניצנים על ידי מרחב בוגרים וכעת ישנם שבועיים לערעור טרם החוק יעבור. כרגע עיקר החוק אומר שתהיה חניכה שכזאת ברשות וכמעט ללא חוקים מגבילים של גיל או קרבה משפחתית והיא תערך על בסיס זמן פנוי, זמן שלנו וזן התאקלמות (זה של תחילת היום...)
נראה איך זה יסתיים...
ולסיום
מאמר מעניין מאד שכבר נשלח על ידי שגית בן יהודה (אמא של טל ממרחב בוגרים) ורץ עכשיו ברשת ובפייסבוק ומדבר על הקשר בין משחק ולמידה.
הנה כמה שורות מתוכו שמדברות על בית הספר הדמוקרטי סאדברי בארה"ב:

"בענף נוסף של המחקר שלי בחנתי את האופן שבו ילדים לומדים בבית ספר אלטרנטיבי וחריג מאוד – בית הספר סאדברי ואלי, לא רחוק מביתי במסצ'וסטס. הוא נקרא "בית ספר", אבל הוא שונה בצורה מהותית מאוד מבתי ספר רגילים. התלמידים – שגיליהם נעים מארבע ועד תשע עשרה, בערך – יכולים לעשות כל מה שהם רוצים כל היום, כל עוד הם לא עוברים על חוקי בית הספר. החוקים לא קשורים ללמידה; הם קשורים לשלווה וסדר.

לרוב האנשים זה נשמע מטורף. הם בכלל לא ילמדו ככה! ובכל זאת, בית הספר קיים כבר ארבעים וחמש שנה ויש לו מאות בוגרים, שכולם מסתדרים מצוין בעולם האמתי, לא כי בית הספר לימד אותם משהו, אלא כי הוא אפשר להם לעשות מה שהם רוצים. ובהתאם לתיאוריה של גרוס, מסתבר שמה שהילדים שלנו רוצים ללמוד כשעוזבים אותם לנפשם, הם אותם כישורים שנחשבים מועילים בתרבות שלנו ומאפשרים להשיג משרות טובות וחיים מספקים. בשעת המשחק, התלמידים האלה קוראים, מחשבים ומשתמשים במחשבים באותה התלהבות שבה לומדים ילדי הציידים-לקטים לצוד וללקט. הם לא בהכרח רואים את הפעילות שלהם כלמידה. מבחינתם הם פשוט משחקים, או "עושים דברים", אבל תוך כדי כך הם אכן לומדים.

חשובות אף יותר מהכישורים הספציפיים הן הגישות שהילדים לומדים. הם לומדים לקבל על עצמם ועל הקהילה שלהם אחריות, והם לומדים שהחיים כיפיים, אפילו (ואולי במיוחד) כשעושים דברים קשים. עליי לציין שבית הספר הזה אינו יקר; העלות שלו פר תלמיד היא פחות מחצי העלות של בתי הספר הציבוריים, והיא נמוכה הרבה יותר מאשר עלותם של בתי ספר פרטיים.

בית הספר סאדברי ואלי וחברת הציידים-לקטים שונים מאוד זה מזה במובנים רבים, אבל הם דומים בכך שהם מספקים את מה שלדעתי הם התנאים החיוניים למיטוב היכולות הטבעיות של הילדים לחנך את עצמם. שניהם חולקים את התפיסה (והמציאות) החברתית, שהחינוך הוא דבר שנמצא באחריות הילדים, ולא משהו שהמבוגרים עושים להם, והם מעניקים לילדים חופש מוחלט לשחק, לחקור ולפתח את תחומי העניין שלהם. הם גם מעניקים שפע הזדמנויות לשחק עם הכלים התרבותיים הרלוונטיים; גישה למגוון של מבוגרים אכפתיים ובעלי ידע, שעוזרים להם, לא שופטים אותם; ועירוב גילים בין ילדים ומתבגרים (משחק בגילים מעורבים תורם יותר ללמידה מאשר משחק של ילדים באותם גילים). לבסוף, בשתי המערכות, הילדים מוקפים בקהילה יציבה ומוסרית, ורוכשים את הערכים שלה, כמו גם תחושה של אחריות כלפי אחרים, ולא רק כלפי עצמם.

אני לא מצפה לשכנע את רוב האנשים, בזמן הקרוב, שאנחנו צריכים לחסל את בתי הספר כפי שאנחנו מכירים אותם, ולהחליפם במרכזים למשחק וחקירה עצמיים. אבל אני כן חושב שיש סיכוי לשכנע את רוב האנשים שמשחק מחוץ לבית הספר הוא חשוב. כבר גזלנו שעות משחק רבות מדי מהילדים; אל לנו לגזול מהם עוד."

ולמי שמעוניין לקרוא מהתחלה ועד הסוף (הקטע כאן הוא באמצע): http://alaxon.co.il/article/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A7/

שבוע טוב!
Comments