סיכום שבוע 27.4 - 1.5.14

נשלח 3 במאי 2014, 15:05 על ידי Uri Elasar   [ עודכן 3 במאי 2014, 15:13 ]

שבוע שלם ומלא של חמישה ימים עבר עלינו!! לא ייאמן מה הצלחנו להכיל בתוך שבוע כזה...


ביקור אצל שי פירון – פרוייקט אומנות משותף בעקבות "האחר הוא אני".


ביום ראשון בשעה 10:45 יצאנו באוטובוס לכיוון ירושלים. ביחד עם תלמידי אלרואא (מנשיה זבדה) ואנשי הצוות המלווים וכמובן עם התערוכה עצמה הגענו ללשכת השר. המפגש היה מרגש ומלא באוכל ושתייה... אבל גם בהצגת התערוכה ושיחה קצרה עם השר שכללה בעיקר הצגת בתי הספר והתלמידים ומעט גם על הפרוייקט... ניתן לראות את התמונות בגלריה.

לראשונה מאז הקמתנו נאותה המועצה לפרסם אותנו בניוזלטר השבועי שלה ולכל המעוניינים הנה הלינק:

http://www.emekyizrael.org.il/158-18444-he/Emekisrael.aspx








קורס צה"ל מבקר בבסיס חיל האויר ברמת דויד

קורס צה"ל ביקר השבוע בבסיס חיל האויר ברמת דויד בעזרתם הגדולה של צור אליעז שליווה את הסיור ושל אביטל יכין. כמו כן סבא עמי (אבא של עינב, אמא של אלון אליעז) טרם מזמנו ומרצו ללות את הילדים להסיע אותם לבסיס. הסיור היה מרתק (אין תמונות.... בטחון שדה לא מרשה) ומלא חוויות שכללו בין היתר ביקור במגדל הפיקוח, כניסה לתא טייס, כבאית ועוד... הילדים הפגינו ידע רב וסקרנות רבה.

הפסנתר החשמלי חזר מתיקון

לחלקכם זה נשמע מיותר או ידיעה זניחה... אבל לרבים מאיתנו זאת ידיעת השנה!! הפסנתר חזר מתיקון אחרי נדודים ארוכים ואפילו נסיעות הלוך ושוב לעפולה ותל אביב... בשעה טובה הוא חזר אלינו למרחב מוסיקה ואפילו קיבל שיר חזרה מיוחד... הנה הלינק שתוכלו גם אתם להתרגש: http://youtu.be/C-DJS8Uv_AU


וועדת אסיפה דנה ברב גילאיות ומשחק הכדורסל

נושא שמצליח להביא ילדים ממרחב בוגרים לאסיפה הוא כבר מבורך! נושא שמצליח להביא גם את גלי רייפר להופיע באסיפה הוא מופלא!  הדיון המעניין והחשוב שהיה השבוע באסיפה היה הצעה של ליאן להכניס סדר סביב נושא הסל והכדורסל. יש הרבה ילדים שרוצים לשחק ורק סל אחד והרעיון היה שצריך להכניס סדר וחלוקה שווה כדי שכולם יוכלו לשחק. אחרי דיון עמוק מאד שיצר הרבה ילדים מדברים ועונים... הוחלט שיהיה צוות מיוחד שינסה להסדיר כללים עד שיוקמו עוד סלים – זאת החלטה נוספת שעברה ומחייבת את בית ספר להקים עוד סל אחד לפחות. עכשיו נשאלת השאלה כיצד ממשים חוק שעבר ודורש תקציב? בבית הספר הדמוקרטי בדרך כלל וועדת תקציב חייבת להתחשב ולפעול על פי החלטות האסיפה – כאן עדיין אין וועדת תקציב... נראה איך יסתדרו הדברים.


נסיעה לאיידק הישראלי בכפר סבא

האידק הישראלי הוא כנס למידה על פי התורה הדמוקרטית שמתרחש אחת לשנה, הפעם בכפר סבא בבית הספר הדמוקרטי. מכיוון שלא היה בתקציב שלנו אוטובוס ולא התארגנו מראש – נשלחו רק נציגי בית ספר לקהילת בתי הספר הדמוקרטים לכנס ביחד עם אור המורה. הדיווחים הראשוניים אמרו שהייתה אווירה נפלאה של חינוך דמוקרטי והילדים וגם ירון גולני שהתלווה אליהם נהנו מאד. החוויות יעברו עיבוד ונקווה שיכתבו כאן בשבוע הבא... בכל מקרה בשנה הבאה אנו מקווים ליציאה המונים של כלל ילדי בית הספר לאירוע.

יום השואה תשע"ד

יום השואה השנה הוזכר בפעילויות בשחריות, פעילויות בבחירה (סדנאות) וכמובן בטכס קצר ועמידה בזמן הצפירה. הרבה נכתב על הניסיון של משרד החינוך להכניס לימודי שואה כבר לגני

ם.... אנחנו כמובן מנסים כל שנה להבין יותר טוב את הצרכים ולבנות ולחזק את הרציונל שעומד בבסיס הטכס והפעילויות. חשוב מאד להתאים את הפעילויות לגילאים השונים ואכן השנה הפעילויות המובנות לילדי ניצנים היו מעטות יותר וכמובן מותאמות גיל. השואה הוא אירוע היסטורי עוצמתי שקשה ככל שעוברות השנים להס

בירו ולתאר


אי להיבטים הויזואליים. חשוב לזכור שהילדים שומעים, רואים, מרגישים וחווים את זיכרון השואה ומתעסקים ביום הזה גם אם לא נלמד אותם ולכן חשוב מאד להתייחס ולא להשאירם באפילה שיכולה לייצר חרדות גדולות יותר.
ו. עם זאת חשוב להמשיך ולזכור אותו... איך עושים זאת? אנחנו בחרנו להתמקד בזיכרון, ברגש, בהבהרת מושגים וכל זאת מבלי להיכנס יותר מדי לתיאורים ובווד

יאנוש קורצ'אק שהוא אחד מעמודי התווך של החינוך הדמוקרטי מוזכר תמיד בנשימה אחת עם השואה כי גם באירוע איום זה היה לו תפקיד הומאני חשוב... הוא ומשנתו החינוכית הם אחת הדרכים לתווך את השואה לילדים ואכן פוסטרים עם ציורים אודותיו נתלו במבואה.


מועצה משותפת – ערב התנעה

ביום חמישי בערב התכנסו 5 מורים, שני מנהלים, כעשרים הורים ואיש ציבור אחד לערב ההתנעה של המועצה המשותפת... אחרי סבב שמות ופתיחה התחלקנו לשלושה מעגלים שדנו בשלושה נושאים שעל סדר היום: השיח הפדגוגי בין בית הספר להורים, השיח הקהילתי שבין ההורים להורים בקהילות השונות והשיח הציבורי שבין בית הספר לסו


כל קבוצה ניסתה לבנות תכנית עבדה לשנה הקרובה שתאפשר את השיח הזה.
בב אותו.

בעוד כחודש (19.6) נפגש להצגת תכניות העבודה של הצוותים. הודעה על כך תגיע וכולם כמובן מוזמנים.

אין זה מובן מאליו שהורים ומורים מגיעים בזמנם החופשי לאירוע שכזה והנכונות לתרום ולעשות למען בית הספר אינה מובנת מאליה... תודה לכולם ובמיוחד לחברי המועצה המשותפת שעוסקים בהנעתה וקיומה.


כמה קטנות...

  • השבוע ניתנה הרצאת בטיחות לילדים על ידי נציג נטל"י!

  • עמית אלמוג הביא לנו נחש קטן שנוכל להחזיק וללטף

  • הקיץ הגיע ועימו החום... בקבוקים חובה לכל ילד! וגם רשת הצל שחזרה אלינו תודות לטרקטור של אריק, ארז, יאיר שרף, אופיר אלסר, נתי רייפר וניצן וייס!!

  • התערוכה המדעית של דידי ממשיכה להציג בכיתה הסגולה!

  • ביום שני נסיים את בית הספר מוקדם לרגל יום הזיכרון (11:45)

  • יש להביא ליום שני חולצות לבנות

  • ביום שלישי לא יתקיימו לימודים – יום העצמאות!! יום רביעי לומדים כרגיל...




ולסיכום,

(צילום: אביב חופי)

אסי דיין הלך לעולמו השבוע. אחד האנשים היותר חשובים בתרבות הישראלית וכמובן דובר על כך רבות ועל המורכבות שהוא מביא עם כל הצדדים האלימים והמתמכרים שלו... השאלה הזאת, מה אנחנו לוקחים מאדם כזה היא שאלה מעניינת שבכלל מחזירה אותנו להסתכלות על הזיכרון כאל משהו שהוא בחירה? שהוא "אמיתי"? הרי לא נקרא הספד שלילי על מישהו ו

למען האמת פעמים רבות המילים שנכתבות אודות הנפטר הן אוטנטיות... האם שכחנו את התכונות השליליות שלו בגלל המוות? אם כך, מדוע 


קשה מאד לנתק את האדם ומעשיו מיצירתו ועם זאת הסרט "גבעת חלפון" ימשיך להיות יצירת מופת אהובה וישראלית מאד. הסדרה "בטיפול" תמשיך להיות מאסטר פיס שנמכר בעולם... ועדיין את זכרו של אריק אינשטיין יהיה קל יותר למסד.
קשה לנו להכריז על רחוב על שם זוהר ארגוב? ומדוע לאהוד את גרמניה במונדיאל הוא אקט שמרימים עליו גבה?

יש משהו אמיתי בשילוב הזה של מורכבות, התמכרות, יצירה, תרבות והאפשרות לראות את האדם באופן השלם והאמיתי שלו.

אין אולי זכרון טוב יותר מזכרון תרבותי, זכרון שאינו תלוי באדם בודד ולא יכול להמחק בגלל אופנה כזאת או אחרת.

בפייסבוק כתב אסי דיין שירים והגיגים רבים בשנה האחרונה של חייו, הנה אחד מהם שמדבר על זיקנה, זכרון ושכחה...


24.1.2014


הזיקנה שלי חרישית ושקטה
זיכרוני עוזב בלאט את מוחי
מצטרף אל מחוזות השיכחה
ואני הופך אט אט לאנונימי.

הטירחה הזאת להיות בעולם
להסביר, לתרץ, לדרוש ולתת,
להשיב ולשאול את כולם:
לאן אנו הולכים מכאן כעת?

אולי לקץ החשיבה והדיבור,
היכן שמתחילה ידיעת הכלום,
העובדה כי מכאן לא תקום,
כי הכל נאמר והזמן ניגמר
אין יותר בא או יוצא...
...הזיקנה שלי לא רוצה את זה.


שבוע טוב!







Comments