8-12.12.2013

נשלח 14 בדצמ׳ 2013, 10:14 על ידי Uri Elasar   [ עודכן 14 בדצמ׳ 2013, 10:15 ]
חורף נעים לכולנו ושבוע טוב!
הסערה הגדולה כבר מאחורינו וחוויות שלג לחלקנו ובבית הספר עברנו שבוע חורפי ראשון עם מגפיים, שלוליות, בוץ ואפילו טיול שהתבטל...
השבוע חזרנו מחנוכה מלאים חוויות, דשני סופגניות ומיד ביום שני נסעו מרחב ניצנים להצגה במסגרת סל תרבות. ההצגה שהתבססה על שירי מרים ילן שטקליס הייתה איכותית והילדים היו מרותקים ונהנו מאד והתנהגו כמובן למופת.
הללי חזרה אלינו השבוע אחרי החלמתה הארוכה מהמחלה והיא חוזרת אט אט ומתקבלת בחום ואהבה גדולים מהמבוגרים והילדים, אנו כמובן מאחלים לה המשך קליטה מחודשת טובה וכמובן שתמשיך להחלים ולהבריא.
השבוע גם נפרדנו משני ינאי שעוברת ללמוד בבית הספר "רעים". היה שבוע מרגש של פרידה ואנו כמובן נתגעגע ומאחלים לשני הצלחה והתאקלמות מהירה וטובה בבית הספר החדש.
עוד לפני חנוכה נפגשנו לערב למידה מרתק בנושא הבחירה. המתודה הייתה קצת מפתיעה לחלק מההורים כשהם נתבקשו לבחור קבוצה וללמוד ביחד טקסט הקשור בנושא. לאחר מכן אספנו את הרשמים ודיברנו על ההקשרים לבית הספר. תודה לכל מי שהגיע באופן התנדבותי לחלוטין ובחר ללמוד ולהבין קצת יותר מה עומד מאחורי הכותרת הגדולה הזאת שנקראת "דמוקרטי בעמק".
השבוע המשיך המו"מ של משרד החינוך ושל בתי הספר הדמוקרטים להפיכתם למוכרים ורשמיים ובעיקר לקבל אותם באופן אמתי להיות חלק מהמערכת. המו"מ כולל מפגשים עם גורמים רבים במשרד בניסיון להגיע לידי הסכמות והבנות. בשבוע הקרוב יחתמו למעשה המהלכים ואנו נעדכן כמובן בהחלטות וההבנות שהושגו.
האסיפה השבוע דנה בנושא מעניין ומהותי שלא גרר אתו שום הצעת חוק ונשאר בגדר דיון - ההבדלים בין המבוגרים לילדים ביחס לחוק. האם ומדוע יש חוקים שהילדים מתבקשים לעמוד בהם ואילו המבוגרים לא (חוק הפלאפונים, הישיבה על המדרגות בכמעט שבת ועוד...). הדיון הצליח להבהיר שהחוק אחיד לכולם וכמו שיש ילדים שעוברים עליהם יש גם מבוגרים שעוברים עליהם והשיחה ובסופו של דבר הגש"ם הם הפתרונות לאכיפת החוקים גם על המבוגרים. דובר גם על ההבדל שקיים בין המבוגר שזאת עבודתו ויש לו תפקיד ואחריות ולכן יש פעמים שהוא עושה דברים באופן שונה (הפלאפון ככלי עבודה למשל). עם זאת הושם דגש על כך שהמודלינג שהמבוגר אמור לשמש עבור הילדים מחייב אותו לבחון מה הוא עושה שבעתיים. בסופו של דבר הורגש שהיה דיון שכל מי שהשתתף בו יצא עם הבנה עמוקה יותר בנושא.
ביום חמישי בכמעט שבת (כמ"ש כמו שנועה גל הציעה לקרוא לו) הציגו אמיר אלסר, יובל קציר ומתן בנס קטע קצר בהנחיית יעל המורה שדיבר על פרטיות וחדירה לפרטיות. מעבר ליכולות משחק גבוהות הייתה ההצגה הקצרה יריית פתיחה לשבוע הקרוב שיכיל פעילויות בנושא הפרטיות והשמירה עליה. השחריות יעסקו בכך, יהיו הרצאות והצגות ואנו מקווים שנוכל לעזור לילדים ולנו להבין יותר טוב את הגבולות במסגרתם אנו פועלים, מתי מותר לעבור ומתי חובה לעצור ובעיקר להבין את החיים הציבוריים והמשותפים ומגבלותיהם.
ביום חמישי גם ניתנה יריית הפתיחה לחודש הערעורים - חודש בו ניתן יהיה לערער בפני וועדת ביקורת על כל החוקים שחוקקו עד חוק הערעורים החדש. כמובן שצריכה להיות סיבה טובה לערעור ויתקבלו ערעורים שהשינוי הוא מנומק ובעל ערך וחשיבות בפני הוועדה. מקווים לייעל חוקים שלא מצליחים "לעבוד" ולשנות חוקים שאינם אפשריים (חוק הגש"ם - גדלנו ולעתים אנחנו צריכים לעבור מכיתה לכיתה גם כשיש גשם...).
במסגרת ההכנות לכיתה ז' והתיכון, יצא ביום שישי הסוער צוות תיכון לביקור בבית הספר הדמוקרטי "לב השרון" שבכפר הנוער הדסים ופגש שם אנשי צוות ותלמידים וניסה להבין דרכם סוגיות רבות שעל הפרק. הביקור היה טוב ומלמד וייצר הרבה תובנות חשובות להבניית התיכון. במקביל, במסגרת שחריות תיכון ניסינו ביום חמישי ביחד עם מי שבחר להגיע, לדמיין את התיכון ולחשוב מה אנחנו רוצים שיהיה בו. התהליך היה מרתק ומועיל והועלו הרבה דברים חשובים שיכולים לעזור בהבניית התיכון ויעברו כמובן לצוות. בנוסף הייתה חשיבות גדולה לראות שהתיכון הרצוי הוא למעשה המשך של בית הספר שלנו עם השינויים הנדרשים בעקבות הגיל וגם קצת בהתייחס לסביבה (בגרויות, קפטריה...).
ולסיום, פרשת יחי היא פרשה בה מברך יעקב את 12 השבטים: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם, אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם. " הפסוק אומר למעשה שכל אחד ברך יעקב ברכה מיוחדת לו. מה כל כך מיוחד? הרעיון הוא לא ברכה אחרת לכל אחד שתעניק לכל אחד משהו... אלא ברכה שיעקב נתן על פי היכרותו והסתכלותו על השבט (יש כאלה שמרחיקים לכת עד לכך שראה את ייעודו בעתיד וכו'...). כל כך פשוט וברור ומאד לא קל לעשות. גם אנחנו בבית הספר מנסים לראות כל אחד על דרכו הייחודית, על אופיו המיוחד, על מסכת חייו ואיך אנחנו מסתכלים ביחד על מה יהיה אתו... משימה בלתי אפשרית כשמנסים לדייק ולדעת בדיוק מה נכון לכל אחד ואחת. אז מה כן? מלבד הניסיון לעשות כן נשאר לנו לצייד את הילד בתמונה עכשווית מתוך הבנה מה כרגע נדמה לנו שהוא צריך ויכול לקבל מאיתנו. הברכה הטובה ביותר (מן הערכת אמצע שנה שכזאת...) היא השיקוף, ההבנה והחיבור בין מי הילד, מה המציאות שבה הוא נמצא וכיצד נראה שהוא ממשיך בה הלאה. ואם מתאים לו לשלוט בנחלה גדולה או לשרת בבית המקדש... ניתן רק לנסות ולצייר תמונה עכשוית - עובדה תראו מה קורה עם הלוי היום או עם חצי המנשה!
היכולת שלי להבין ולראות את הילד לא באמת מאפשרת לי לדעת מה יהיה אתו בעתיד ותמיד צריך לקחת בחשבון שמה שאני "מוריש" לו יכול להיות הדבר המתאים לו בדיוק באותו הרגע ולמחרת או בעוד 10 שנים הכל יכול להשתנות... הניסיון לנבא ניתן לטפשים כך אומרים ולכן דמות הבוגר שכל כך מדברים עליה היא אשליה ואילו דמות הילד כאן ועכשיו צריכה להיות נר לרגלינו.

Comments