27 - 31 .10

נשלח 2 בנוב׳ 2013, 12:23 על ידי Uri Elasar   [ עודכן 2 בנוב׳ 2013, 14:01 ]
שבוע טוב לכולם!
שבוע שנפתח שהצהרת בלפור ויום הולדת של לי, לא יכול להיות שבוע רגיל (מזל טוב ללורד וללי)
אבל נתחיל בשבוע שהיה...
יום רביעי היה יום חגיגי במיוחד עבורינו כבית ספר ומרגש עבור ילדי מרחב ניצנים. לראשונה עלו ילדי המרחב (ראשונה מהקמתו של בית הספר) על הסעה של המועצה ונסעו מרחק גדול לקיבוץ יפעת לראות הצגה של סל תרבות!! הילדים (בלי להיות מודעים למאורע ההיסטורי) נהנו מאד וחזרו נרגשים ומלאי חוויות, יש אפילו שתי תמונות מההצגה. במקביל להצגה יצאו שאר המרחבים לטיול בשדות נהלל שכלל פעילויות ספורט חברתיות שארגנו חברי צוות טיולים כשהתחנות ותפעולם היו בידי הילדים. זה אולי בנלי אבל כמו כל טיול חזרו הילדים ואנשי הצוות עם חוויות רבות ותחושה מרוממת... וזה ממש לא מובן מאליו!
בכלל, היותנו בית ספר דמוקרטי בו הילדים לוקחים אחריות על הלמידה ועל ההתנהלות תופסת תאוצה ומתרחבת: עוזרי ההוראה תופסים מקום נכבד - עוזרים ומלמדים ותוך כדי לומדים, צוותים מוקמים, ילדים מעבירים שחריות, ניהול וועדות, אחריות על טיולים וניהול גשמים. מרשים ומרגש.
ביום חמישי נעשה צעד קטן נוסף כשהילדים של קורס "שקוף לסביבה" שמועבר על ידי עמית אלמוג (אבא של נועה ממרחב ניצנים) יצאו ליום למידה ועבודה בנחל צבי (אחד מיובליו של הקישון). הקורס שעוסק בטבע וסביבה הוא למעשה קורס שלוקח על עצמו בין היתר גם לנקות ולשקם חלק מנחל צבי והשבוע לראשונה הגיעו הילדים ביחד עם עמית וארז לנחל - שם נפגשו עם ילדי בית ספר קישון שגם הם מנקים ומשקמים את אותו חלק של הנחל. המפגש , העבודה, הלמידה, המדורה והתה... כל אלה היו מהנים ומלמדים ובהיבט הבית ספרי נעשה צעד לשיתוף פעולה בין בתי ספר במערכת החינוך וכמובן לקיחת חלק בפעילות כלל מועצתית. 
השבוע גם נפגש צוות הניהול ועינת עם ראש המועצה אייל בצר, חנה פרידמן ורחל שחורי למפגש חשוב שאנו מקווים ימשיך את תנופת מערכת היחסים והמשך התהליך של הפיכת בית הספר לחלק אינטגרלי ומשמעותי במערך החינוך של המועצה.
הנה טעימה קטנה:
ולמעוניינים יש עוד תמונות בגלריה... שקוף לסביבה - תמונות

יעל וייס - סבתא של רונה ממרחב צעירים - הגיע אלינו השבוע (כבר פעם שנייה) לשחריות הבוגרים בנושא בריאות. המון תודה על ההתנדבות ועל השחריות המלמדות והחשובות שעברו הילדים.
אנו רוצים לשלוח איחולי החלמה מהירים להללי שמאושפזת בשניידר אחרי שעברה ניתוח להשתלת כבד. הללי עברה אותו לפני כחודש ומצבה הולך ומשתפר.
המיוחד והמרגש בסיפור הוא העובדה שאת אונת הכבד תרמה אמא של הללי! למי שמעוניין ועוד לא קרא את הסיפור אז הנה הלינק לכתבה שהופיעה השבוע:
מי שגולש באתר יכול לראות שנוסף חלק חדש שנקרא "תלמידים". את החלק הזה הוסיף תלמיד! צוף ממרחב צעירים לקח אחריות על העניין ולצד התוספת שכוללת טפסים מקוונים לאסיפה וגש"ם קורא לכל תלמיד שרוצה להצטרף אליו לצוות אתר בית הספר! כל הכבוד לצוף.
האספה השבוע אישרה את התכנית שהביאה בפניה וועדת אירועים (היא וועדת תרבות לשעבר) ובנוסף דנה בהצעה של ליה שכל הקמת צוות ווועדה חדשים יהיו חייבים בפרסום בלוח ובהתכנסות בית ספרית (כעמט שבת) ההצעה עברה ובנוסף הוחלט שתהיה הגדרה גילאית לכל צוות או וועדה וכן יהיה גוף שירכז את נושא הוועדות והצוותים למניעת אינפלציה ובעיקר לתיאום.
ולסיום,
קובץ:Balfour portrait and declaration.JPG


מה אומר המסמך הזה עבורנו? לכמה אנשים מוכר האיש הזה? מצד אחד מרגש מאד שיש הצהרה כזאת, יש לה חשיבות סמלית וב1917 לא היה אדם בישוב ובקהילות היהודיות שלא דיבר על ההצהרה שהיא אבן פינה בהקמה של מדינה יהודית בארץ ישראל!
אבל לילדים של היום היא עוד חלק מלימודי ההיסטוריה ואפילו רוב המבוגרים עברו את יום שבת בטיולים או בחיק המשפחה ולא בטוח שלמישהו עבר בראש "וואלה, היום הצהרת בלפור" אף אחד לא שאל את עצמו "איפה היה סבא שלי כשהצהירו את ההצהרה". יש שיגידו שהמדיה של היום לא מאפשרת לאירועים שכאלה להתחמק מהתודעה ויהיו שיגידו שדווקא המדיה וריבוי התיעוד מעביר את הידיעות בקצב מסחרר שגורם לחדשות להתחדש בקצב מטורף ולחדשות הישנות להתיישן בקצב מהיר.
אבל המשמעות האמתית של הצהרת בלפור לא טמונה בהצהרה עצמה שהיסטוריונים רבים טחנו עד דק את משמעותה ועמימותה. אלא במה שעשו איתה, ברוח הגבית שהיא נתנה לפעילות הציונית בא"י ובעולם כולו להמשך תנופת העלייה וההתיישבות. היא גם נתנה רוח גבית להתנגדות הערבית ו... יש כוח להצהרות ולמסמכים היסטוריים אבל אם אין מי שינצל את הכוח לעשייה ולהובלת התהליך הלאה וקדימה יהיה זה עוד מסמך שנשכח עם השנים (מי יודע אולי היו הצהרות דומות שלא הגיעו ליעדן במקומות שונים בעולם...).
גם אנחנו (אלף אלפי הבדלות) חווים היסטוריות קטנות ומסמכים משמעותיים ביסוד בית הספר שלנו. כל שבוע מוזכרים כאן או במייל נפרד אירועים שעבורינו הם צעדים חשובים ואבני יסוד. אנחנו מאמינים שכשם שכולנו (קבוצת ההקמה וההורים של השנה הראשונה) זוכרים את בית המשפט או את היום הראשון בבריכה וכו'... המשמעות האמתית של אותם רגעים שהם מעניקים לכולנו רוח גבית ותחושת התעלות שמאפשרת לנו להתעצם ולהבנות.
דוח פדגוגי טוב הוא לא רק סימן לאיכות פדגוגית ולא רק סימן להתקבלותנו על ידי המערכת... עוד נדע מורדות ונפילות. הוא רגע שעוזר לנו ותומך בהבנה הקהילתית שלנו שמה שאנחנו עושים הולך ונבנה ומתעצב ומתייצב.
טיול שנתי ראשון, סל תרבות ראשון, ביקור ראש מועצה, תערוכה לשר החינוך... כל אלה חשיבותם בכך שעוד 20 שנה יעמוד בעמק בית ספר לתפארת עם מסורת ותרבות רבת שנים.
הילדים שחווים את השנים האלה של הקמה (וכן, למי שחושב שלא... אנחנו עדיין בשנות הקמה לא פשוטות!!!) יחווה את הראשוניות והחלוציות והלמידה אולי המשמעותית ביותר עבורם תהיה לקחת חלק בהגשמת רעיון. השמיים הם הגבול לא יהווה עבורם רק משפט אלא גם חיבור למה שהיה עבורם מציאות יום יומית.
Comments