23-27.3.14

נשלח 29 במרץ 2014, 2:00 על ידי Uri Elasar

שבוע טוב לכולנו...

אנחנו לקראת שבוע אחרון לפני חופשת פסח הארוכה ומי שלא מריח את סוף השנה כנראה שאפו סתום מאלרגיית האביב!

לא ייאמן כי נדמה שרק התחלנו והנה אנחנו כבר לקראת הסוף...

השבוע התחיל באירוע מרגש, יפה ותרבותי בעיר הצפונית כרמיאל. המקהלה הרשמית שלנו יצאה לכנס מקהלות תל"י. בהובלתה של יעל הם הכינו שני שירים – האחד מן המקורות בלחן מקורי של יעל ואילו השני שיר מקסים של אהוד בנאי – פרפרי הקצב. ביום חמישי שעבר הופיעו הילדים בכמעט שבת כחזרה גנרלית וביום ראשון עלו על האוטובוס עם יעל, אריאלה, אורי ויפעת גולן (אמא של אורי ממרחב צעירים) לכרמיאל. האירוע כולו היה יפה ומכובד והופעתם של הילדים הייתה מצויינת! הם התרגשו מאד אבל הדבר לא השפיע להם על איכות ההופעה וניכר שהם גם נהנים מאד. ברמה הבית ספרית יש כאן עוד צעד קטן (שאולי כבר הופך להיות מובן מאליו..) לביסוס בית הספר ולהיותו בית ספר מיוחד אבל מן המניין... היה יפה לראות את התנהלות הילדים שלנו אל מול שאר המקהלות – את החופשיות בה הם מתנהלים, את היחס בין הילדים לאנשי הצוות... פשוט תענוג! תודה גם לשתי הסבתות (של טליה אלעד ושל יובל קציר) ולשתי האמהות (של אורי גולן ושל יפתח קלי) שהגיעו לצפות ולהנות ביחד איתנו – בשנה הבאה גם אבות וסבים!

השבוע היה שבוע מיוחד – שבוע "איך אנחנו נראים". וועדת איך אנחנו נראים הכינו שבוע שעוסק באסתטיקה, סדר ונקיון. השבוע מתחבר מצויין לפסח וכך יצא לדרך... אין ספק שזו חידה אנושית וחינוכית שכל הורה או מורה נתקל בה: מדוע ילדים לא מסדרים אחריהם?! כמובן שניתן לראות זאת אצל מבוגרים אבל ילדים יכולים להשאיר אחריהם בלגן כזה... טוב גם מבוגרים אבל...

בקיצור, היה שבוע נפלא בה התעסקו בשחריות בנושא וביום רביעי את הטיול המסורתי החליפו שעתיים של סדר ונקיונות יסודיים בבית הספר. מקסים היה לראות את התגייסות הילדים וההשקעה הרבה שלהם ושל אנשי הצוות לשיפור מראה בית הספר. כל שחרית גם הכינה קטע קטן ובכמ"ש שהפעם היה בחצר האחורית המקסימה שלנו – הציגה כל שחרית קטע, מופע, שיר בנושא הסדר והניקיון – היה מקסים!!

וועדת אסיפה ערכה אסיפת חובה \ חירום בשבוע שעבר בנושא הונדליזם (כניסה למחשב והשארת כיתוב פוגעני היה הטריגר לעריכת האסיפה). השבוע הצביעו על הסעיפים השונים והתקבלה למעשה החלט אחת שאינה קיימת בספר החוקים (התקבלו שתי הצעות שקיימות בספר: מי שהשחית ישלם עבור מה שעשה או יתקן, מעשה ונדליזם גורר עלייה מידית לגשם) ויא הקמת "צוות חקירה" ששחף הציעה ומיד פעלה להקמתו... מעניין לאן זה יתפתח!

במסגרת ההכנות לשנת הלימודים הבאה, סיימנו את רוב המפגשים האישיים עם ההורים החדשים, נערכה כבר הגרלה ולמעשה למעט כמה מפגשים נוספים ניתן לברך וירטואלית כ 45 ילדים חדשים שמצטרפים לבית הספר שלנו בשנה הבאה! לראשונה השנה נערכה הגרלה שמשמחת אותנו מכיוון שיש ביקוש גדול ומצד שני הופכת לנו את הבטן – אי היכולת שלנו לקבל את כולם והצער הגדול שזה גורם לאנשים שילדיהם לא יוכלו ללמוד בשנה הבאה.

המהלך מול משרד החינוך להפיכתנו (כמו שאר בתי הספר הדמוקרטים) לרשמיים (בית ספר ממלכתי מן המניין) נמצא ביישורת האחרונה ולמרות שיש הסכמה מלאה על העקרונות הפדגוגים של החינוך הדמוקרטי (בחירה מלאה, חונכות, רב גילאיות וכו'..) דבר המעורר התרגשות והערכה רבה כלפי העוסקים בדבר במשה"ח... עדיין, כשמגיעים לכסף קשה מאד לשחרר ואנו מקווים שבחודש הקרוב ידיעו הצוותים שלנו ושל משרד החינוך להבנות והסכמות ונוכל לבשר על המהפכה הבאה של שי פירון...

הטיול השנתי – רגע לפני היציאה לחופש אנחנו יוצאים לטיול השנתי. קצת היסטוריה: בשנה הראשונה לא יצאנו לטיול שנתי מכיוון שלא היו אישורים והיינו במלחמה מול משה"ח ולא רצינו להרגיש אף אחד... בשנה השנייה (שנה שעברה) יצאנו לטיול כיתות א-ה ביחד לאזור עין השופט וינו ביחד בקיבוץ הזורע. הטיול היה מופלא והשינה הייתה מותאמת לכל הכיתות. מכיוון שכך החלטנו לשחזר את הטיול ולהמשיכו באותה מתכונת. השנה הקשיחו במשה"ח את העמדות ולא אישרו לנו לינה באופן אוטומטי (בנוהל הוא שרק כיתות ה ומעלה יכולות לישון בטיול). לאחר ניסיונות ודיבורים רבים קיבלנו את האישור המיוחל (ששאר בתי הספר הדמוקרטים גם מקבלים) ובשמחה גדולה נצא לטיול. אנו מתנצלים על כך שההודעה המפורטת יצאה מאוחר ובשנה הבאה נעשה מאמץ להוציאה מוקדם יותר.  ההתרגשות בקרב הילדים גדולה ולצידה חששות לגבי הלינה והצביעה... ישנו חוק שעבר בבית הספר שיהיה אזור צביעה ורק מיש שישן בו יכול לצבוע ולהיצבע.

 

ולסיום,

שבוע "איך אנחנו נראים" מתחבר אוטומטית לרעיון של אקולוגיה וסביבה ולא רק מנקודת המבט של כדור הארץ, איכות הסביבה וכו'... אלא גם מההיבט החברתי והאנושי. ההסתכלות על עצמי במובן של נראות הוא הבנה עמוקה של מקומי בסדר החברתי, השפעת המראה על ההתנהגות, השפעת ההתנהגות או הגורמים לה על המראה... וכמובן שכשאני הולך בנחל או בחצר בית הספר ומסביבי ליכלוך – האם אני רואה אותו? מה הוא עושה לי? וכשאני רואה מישהו זורק או מלכלך וחס וחלילה משחית... מה אני עושה? האם אני אומר לו ומדוע אני לא אומר לו? מה הקו המפריד בין דיווח להלשנה? למי האחריות על החפץ, האדם?

כל השאלות הללו הן שאלות שהתשובות עליהן אינן ברורות אבל ההתעסקות בהן מעלה ומעוררת את המחשבה והמודעות וזאת האולי המטרה החשובה מכל.

כשנופלת לי עטיפת הבמבה ועפה ברוח אני יכול להתחיל לחשוב על החיה שתאכל אותה ותחנק. אני יכול אולי לראות בדמיוני את השטח היפה והירוק מרוצף בלכלוך. אני אולי מסוגל להבין שיש לכלוכים שמזהמים את המי התהום או מזיקים לצמחים. אבל האם אני ארוץ אחרי השקית ואשים אותה בפח? כילד, אני רגיל שעושים אחרי... אולי מישהו אחר יאסוף במקומי?

אלה המקומות שבהם נדמה לרגע שרק משטר קפדני של חינוך נוקשה במשך שנים יעזור... אבל אם מסתכלים לרגע ממעוף המטוס המלזי (לפני שהוא התרסק) ניתן אולי לראות שהרעיון שאני עושה משהו לא כי באותו הרגע אני רוצה אלא מתוך מחשבה על האחר, על הסביבה, על מה שיישאר אחרי שאני כבר לא אהיה שם (בפועל ובאופן מטאפורי גם אחרי מותי). אם עושים זאת מחלחל ההבנה שזהו רעיון עמוק יותר ושחייב "להתבשל" ולהיות מונחל באופן רוחבי ובמישורי החיים השונים (לא רק בבית הספר רק בתנועה, לא רק בטיולים או רק בזמן סדר וניקיונות). לנו המבוגרים יש כאן תפקיד חשוב ובכל רגע נתון להעניק לילדנו את הדוגמא והחינוך למחשבה רחבה, למבט על ולהסתכלות חברתית של חשיבה אקולוגית. זה לא רק לשים את התיק במקום כשחוזרים מבית הספר, זה גם מה אנחנו קונים לילדים שלנו. זה לא רק לא לקטוף כלניות אלא גם כמה טיפ אנחנו משאירים בבית הקפה.

אנחנו באים והולכים מן העולם הזה ואילו העולם הזה נשאר... אנחנו באים והולכים מבית הספר ואילו הוא יישאר... הדבר היחידי שנשאר הוא האדוות האנושיות שמורכבות מיחידים ויצירתם האישית ומהיצירה התרבותית שנקראת אנושות. האפשרות שאנחנו חלק מאותה אדווה ענקית שקיימת כבר אלפי שנים ותישאר (אולי) אלפי שנים יכולה לעורר השראה ולרומם את הרוח!

Comments