2-6.3.14

נשלח 8 במרץ 2014, 6:17 על ידי Uri Elasar
שבוע נפלא לכולנו!
כל שבוע שעובר נדמה שטומן בחובו עשייה מרובה יותר מקודמיו... בסיכום השבוע של הצוות הוזכר המאסטר שף שעשו מרחב צעירים ביום שני וכולנו הרמנו גבה.... מה?! זה היה השבוע?!  אכן הזמן רץ כשנהנים \ עובדים קשה (מחקו את המיותר או השאירו את שניהם...).
לא נלך לפי סדר כרונולוגי אלא נתאר עבורכם כמה אירועי שיא קטנים וגדולים שהיו השבוע...
ביום חמישי ערכנו כמעט שבת חגיגי במיוחד שהיה יריית פתיחה לשבוע פורים שיתחיל ביום ראשון! בהובלתן של יעל ודליה ובהפקתם ביחד עם ילדי שיעורי "הרפתקאות מוסיקליות", "ג'אם", "דרמה" ו "מחול עם דליה". בעזרתם ועבודתם הקשה של צוות הגברה. ובהנחית נציגי מרחב בוגר: נועם שרף ואמיר יעקובי. הכמ"ש הפך לכמ"פ וצהלה ושמח!!! הופעת ריקוד מרננת ומחממת לב, הצגה על איך זוכרים הזקנים את פורים, שיר פורימי עליז ולהקה מקצועית שנגנה מחרוזת שירי פורים בסגנון הבלקן... כל אלה וכמובן השש בש ושיר הפתיחה הפכו את הכמ"ש שנערך בחוץ באזור מרחב בוגרים, לכמ"ש שמח וחגיגי... עם פתיחה כזאת אין ספק ששבוע פורים יהיה שוס!!
לאורך כל השבוע ובעקבות מערכת טובה שהותקנה במבואה וכשרמקול אחד מופנה החצרה... נערכו ריקודים ספונטניים בשמן ההתאקלמות או בזמן שלנו. משמח לראות כמה חופשיים מרגישים הילדים בבית ספר לרקוד ולשמוח ככה סתם באמצע היום... כמובן שגם המורים לא טמנו ידם בצלחת.
ביום שני נערכה שחרית מיוחדת במרחב הצעיר וארוחת גורמה בצורת "מאסטר שף" - הילדים ארגנו, בשלו, ערכו וכמובן אכלו כשהאווירה הטובה והעזרה ההדדית לפני ואחרי היו חלק משחרית מרוממת! הריחות והקולות משכו מורים וילדים ממרחבים אחרים ש"רק" באו לומר שלום...
ביום רביעי נסענו בהתרגשות - ילדי פרויקט אומנות, איריס ארבל, גלי ואורי לבית הספר במנשייה זבדה. הרעיון היה לקיים יום בו נעבוד יחד על חלק מהפרוייקט ודרך העבודה המשותפת נכיר ולמד האחד את השני. את פנינו קיבלו פריד (מנהל בית הספר), אמירה (המנהלת הפדגוגית של בית הספר) ועימאד (המורה לאומנות שיד עם איריס אחראים על הפרויקט). התקבלנו בחיוך רחב וקבלת פנים נעימה שכללה סיור נרחב בבית הספר המקסים שכולו ירוק ומלא בעצים. לאחר מכן פרסו בפנינו שולחן לארוחת בוקר משותפת שלנו עם הילדים שלהם (ילדי הפרוייקט), המורות והסייעות כשהם מכינים ועושים הכל ולנו נותר רק לשבת לאכול ולהנות... אחר כך התחלקנו לשתי קבוצות שעבדו במקביל על הפרוייקט. בקבוצה אחת גילפו ושייפו בנגרייה בולי עץ גדולים לקערות יפיפיות. הילדים של עימאד שכבר מנוסים בעבודת הגילוף והשיוף הראו לילדים שלנו את העבודה ולמרות שאנחנו לא דוברים את אותה השפה התקשורת בעבודת האומנות לא מצריכה מילים. הקבוצה השנייה עשתה פירות מעיסת נייר ואשכולות ענבים מחרוזים ושוב העבודה המשותפת הייתה נעימה וזורמת.
הקבוצות התחלפו ו"על הדרך" עימאד עשה עם הילדים שלנו עבודות עץ קטנות שכל אחד לקח הביתה. בסיום עשינו מפגש סיכום וחזרנו לבית הספר. המפגש היה מקסים ומרגש והילדים חזרו נפעמים מיופיו של בית הספר ומרוצים מהעבודה המשותפת והמפגש.
סיכמנו עם הצוות שיש מקום לעוד הרבה מפגשים ועבודה משותפת ולא רק סביב פרויקט האומנות.
באסיפה השבוע התקבלה יוזמה מבורכת של טל שורקי שהציע לעשות יום מוסיקה לכל בית הספר. כעת עליו להקים צוות שיפיק את האירוע. כל הכבוד לטל על היוזמה ולילדים שאישרו את הרעיון.
סוף סוף... וועדת ביקורת ביטלה את חוק היציאה מהכמ"ש. אחרי שיובל הדס פנתה לאורי וביחד חקרו את החוקה והבינו כיצד החוק מנוגד לסעיפים בחוקה. ניגשו שניהם ופנו לוועדה שקיבלה את טענותיהם!! עכשיו נותר לקוות שבכל זאת יישארו ילדים לסדר את המבואה אחרי הכמ"ש...
יוזמה נוספת שמתהווה ביומים אלה היא נבחרת בנים בכדורסל. הבנים שבאו לעודד ראו כי טוב ומנסים להקים נבחרת בעזרתו של אייל המורה!

ולסיום,
יום האשה הבינלאומי נחגג ברחבי העולם ב 8.3.14 (יום שבת) ולאור ביקורינו האחרון במנשיה זבדה נראה נכון להצדיע לאשת החינוך המיוחדת רחאב עבד אלחלים. רחאב יזמה והקימה את בית הספר אלרואא במנשיה. היא עשתה זאת על אף היותה אשה במגזר שעדיין מתקשה מאד לייצר שוויון בין המינים ולמרות הקשיים הרבים היא הפכה את בית הספר למוקד עליה לרגל של אנשי חינוך והיום הוא נחשב לאחד מבתי הספר המובילים והטובים בארץ!
הנה כמה ראיונות וכתבות על בית הספר והאשה:

רחאב עבד אלחלים

מנהלת בית הספר היסודי בכפר מנשיה זבדה

הפחונים שסביבם דלף הביוב הפכו לאחד מבתי הספר היפים בארץ. בזכות אישה אחת, מודל לחיקוי. מנהלת בית הספר היסודי אלרואא בכפר מנשייה זבדה, רחאב עבד אל חלים, עשויה מהחומר ממנו נולדים מיתוסים. עבד אלחלים הגיעה לכפר מנצרת בשנת 1979 כשהיתה בחורה צעירה שסיימה לימודי הוראה, וביקשה בסך הכל ללמד ערבית בבית הספר היסודי שבמקום. את מה שראו עיניה היא תיארה לא אחת כמחזה שלא תיארה בחלומות הגרעים שלה, בית הספר שקם ב- 1975 ואמור היה לתפקד כמוסד החינוכי המרכזי של הישוב, היה בנוי מכמה פחונים עלובים שמקומו בבית הקברות של הכפר ופעלו במשך 30 שנה ללא חשמל, מים או ביוב כשיום הלימודים נמשך שעתיים בלבד.  ב- 1976 הגיע מפקח ממחוז הצפון לבדוק את בית הספר ונדהם מהתנאים הגרועים ששררו בו, הוא הורה להעביר את כיתות ד' עד ו' לבית ספר בכפר זרזיר הקרוב ובאלרואא נותרו כמאה ילדים מגיל הגן ועד כיתה ג'. שלוש שנים אחר כך כשהיגעה עבד אלחלים והסכימה, לאחר לבטים ארוכים להישאר בצריפים כדי ללמד את מעט הילדים שנותרו, היא עד לא ידעה שהיא תהיה זו שתהפוך את המקום לפנינה של ממש.  בשנת 1985 הוצע לה לנהל את בית הספר שהיה על סף סגירה בשל מיעוט תלמידים, היא החליטה להלחם בצווי הסגירה ולהקים מבנה ראוי לבית הספר. בשלב הראשון היא פינתה את הל התלמידים למבנים שכורים בכפר ובמשך חמש שנים בנתה בעזרת כספי תרומות של תושבים בכפר ובסיוע ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, מולה כהן ז"ל, מבנה מרשים אותו תכנן בעלה, מהנדס במקצועו.  בשנת 1990 חנכה עבד אל חלים את המבנה החדש שכלל את כיתת א' עד ו' ואף רשמה את בנה ללימודים במקום כדי להראות דוגמא אישית. בשנת 1994 היא הצליחה להכניס את אלרואא לרשימה היוקרתית של בתי הספר הניסויים בסיוע גף הניסויים במשרד החינוך, מה שהפך אותו למעשה לבית הספר הניסויי הערבי הראשון, עבדה שחייבה פיתוח מתמיד של המקום ואפשרה תוספת שעות הוראה שכללו לימודי אומנות, מוזיקה ונגינה. עבד אל חלים הקימה במקום פינת חי והפכה אותו לבית ספר למופת המוכר בזכות יופיו, פינות הנוי שבו, הטווסים המשוטטים ועץ החרוב שעומד במרכזו ומסמל את חשיבו המירה על איכות הסביבה. אל חלים פיתחה את בית הספר והקימה בו כיתה מקדמת לתלמידים חריגים שכללה ליווי מקצועי של פיזיותרפיסטים ומרפאות בעיסוק וחתרה לשילוב התלמידים באוכלוסייה. בשנת 2001 היא הקימה בסמוך לבית הספר מעון לילדים הסובלים מפיגור קשה עבור כפרי הסביבה ואף הסכימה לעמוד בראש אשכול גנם לבי שלוש עד חמש שיפעל במתחם בית הספר. עבד אל חלים נמצאת ברשימה לא רק בזכות השפעתה האדירה כל החינוך הערבי בישראל, אלא גם בשל היותה דגם ומופת לאנשי חינוך בארץ ועל פועלה חסר הלאות שהפך למודל עבור מבקרים מהארץ ומהעולם.


"תנו לרחאב עבד אלחלים, מנהלת בית הספר היסודי ניסויי 'אלרואא' שבמנשיית זבדה, לנהל את מערכת החינוך והיא הופכת אותה תוך שנים ספורות למערכת לתפארת, שמכל העולם באים ללמוד ממנה...". כך נכתב בעיתון הסתדרות המורים בשנת 2005. היום מנהל את בית הספר, שמשמעות שמו היא "החזון", פריד גריפאת, ולצידו סגניתו אמירה עטאללה. הוא מוסלמי בדואי והיא נוצריה, וצוות המורים המגוון כולל יהודים, מוסלמים ונוצרים, כהמחשה לייחוד העיקרי של המקום השילוב. משהו יוצר הרגשה מיוחדת ושונה מיד עם הכניסה לבית הספר. מבנה אינטימי הטובל בצל עצים וגינות מטופחות, כלובי ציפורם, חממה וערוגות גן ירק. איזה שהוא שקט שאינו אופייני למסדרונות רועשים ומתוחים של בית ספר "רגיל". השומר בשער חייכן ומסביר פנים, והילדים נכנסים באופן חופשי אך מנומס לחדר המנהל או לחדר המורים. בית הספר מבוסס על שילוב מכמה סוגים: בני דתות ותרבויות שונות לומדים ביחד, יש שילוב רב-גילי בכיתות במגמות השונות ושילוב "רב-מקצועי" בין המורים-מחנכים, הגננות והחינוך המיוחד הכל בעבודה מערכתית משולבת. ובעיקר זה הוא בית ספר של "חינוך מיוחד" הכולל תלמידים ברמות שונות של ליקויי למידה, עד פיגור קל ובינוני, המשולב בכיתות רגילות. בית הספר השוכן במנשיית-זבדה, בין צומת נהלל לרמת ישי, קולט ילדי חינוך מיוחד מכל אזור העמקים ועד כפר מנדא ושפרעם, בתמיכה משמעותית של המועצה האזורית עמק יזרעאל ובעזרת מערכת הסעות מסועפת. בית הספר רואה בשילוב את העיקרון המרכזי של עבודתו, וניהולו מתבסס על כבוד כל אדם בהיותו אדם. הילדים נחשפים למגוון של תרבויות ולשפע של מקצועות העשרה כמו תכשיטנות, כלכלת בית, סידורי פרחים ואף אחזקת בעלי החיים שהם חלק מאמצעי הלימוד. הגן המטופח והסביבה הקרובה אף הם חלק מחיי בית הספר. החינוך ה"בלתי-פורמלי" הוא עניין מרכזי כאן. טיולים, אירועים, חגי שלוש הדתות כל אלה נעשים בשילוב מלא של הילדים ומחזקים את היכולת להתייחס לכל אחד בכבוד. אנשי צוות מומחים בתחום החינוך המיוחד מסייעים למורים ה"רגילים" בעבודתם, כך שכל איש חינוך מלמד ועובד בשתי המסגרות של בית הספר.


מבית הקברות אל גן העדן - התחיה והמהפיכה של בית הספר בבית הספר הממלכתי מנשיית זבדה / רחאב עבד אלחלים

 

בית הספר במנשיית זבדה קם בשנת 1957 ובמשך שלושים שנה הוא שכן בצריפים בבית הקברות של הכפר. בשנת 1985 החליטה המנהלת הצעירה של בית הספר להעיר את הכפר ולהביא בכוחות משותפים למהפיכה פיזית ותוכנית בבית הספר.

מספרת רחאב עבד אלחלים, מנהלת בית הספר:

עבדתי במשך כמה שנים כמורה בנצרת וכשנולדו ילדי החלטתי לעבור ללמד בכפר. כאשר ראיתי את בית הספר נדהמתי, העזובה הלכלוך וההזנחה היו איומים, לא האמנתי למה שעיני ראו. ישבתי בבית שבועיים, סירבתי לעבוד, אבל לבסוף נכנעתי ובאתי.

ש: מה ראית?

ת:ראיתי פחונים בתוך בית קברות, בלי שירותים, ברז אחד לכל הילדים, בקיץ היו נכנסים עקרבים ונחשים, לפעמים היית נכנס בבוקר ורואה נחש נופל עליך מהקישוטים שעל הקירות. בחורף היו שלוליות גדולות בתוך הכיתות. ובזאת לא הסתכמו הבעיות - התלמידים למדו רק שעתיים בכל יום - בית הספר עבד בשתי משמרות, כל משמרת שעתיים. עוד בעיה היתה שבית הספר עמד בפני סגירה -  טענו שהוא קטן מדי - צמצמו אותו ולמדו בו רק מחצית השנים של בית ספר יסודי רגיל - מגן עד כיתה ג' ומשום כך למדו בו רק 100 ילדים.

ש:מתי הפכת למנהלת בית הספר ומה עשית כשהפכת למנהלת?

ת:קיבלתי את המינוי של ניהול אחרי שבע שנות עבודה בבית הספר וברגע שנכנסתי לתפקיד החלטתי שאני לוקחת על עצמי אחריות לשנוי החינוך בכפר.

עמדו בפני ארבעה מכשולים שעליהם הייתי צריכה להתגבר:

הייתי צריכה להלחם בצווי הסגירה, בהורים לא מאמינים - שאפילו לא רצו לצאת מהפחונים, בהגבלת בית הספר עד כיתה ג' ובמצבו הפיזי הנורא של בית הספר.

הדבר הראשון שעשיתי היה לקבל את אישור משרד החינוך למעבר לחדרים שכורים בתוך הכפר וכך יצאנו מבית הקברות, ובמקביל כינסתי את כל הכפר לפגישה  על הראיה החינוכית שתניע את בית הספר מכאן ואילך ועל השיתוף שלהם במהפיכה.

ההורים היו מאד ספקנים בהתחלה, כפי שאמרתי כבר, הם לא האמינו בכוחות שלהם. אבל בפגישה ההיא הצלחתי לשכנע אותם בחשיבות השינוי ובחשיבות השיתוף שלהם בתהליך. אמרתי להם שאני ומשפחתי נהיה הראשונים שנתרום: בעלי, שהוא מהנדס, יתרום את תכנון בית הספר החדש. ביקשתי מהם שיקימו ועד שיגייס כספים שישמשו לבניה. וכמו שהכפר השתכנע,  השתכנע גם ראש המועצה, שהיה חדש בתפקידו כמוני, לתמוך בנו.

בעקבות הפגישה הוסכם שאני יחד עם בעלי, שיציג את התכנית, ועוד ארבעה ממכובדי הכפר ניגש למשרד החינוך כדי לקבל אישור ומימון לבינוי, וכששמע מנהל המחוז במשרד החינוך את התכנית הוא אמר לנו - אנשים רוצים לחיות, איך אני אפריע להם?

כך מתארת רחאב עבד אלחלים את התכנית של בית הספר החדש:

בית הספר מחולק לשני אגפים:

האגף הראשון כולל את חדר המנהלת והמזכירה, שתי כיתות א' ב', שני גנים, מקלט ושרותים.

האגף השני כולל חדר מורים, כיתות ג' - ו', מעבדה, ספריה גדולה שכוללת גם את הכיתה המקדמת, שירותים לתלמידים ולמורים.

הפרוזדור המחבר בין שני האגפים הוא פתוח ובאמצעו עץ עתיק שמסמל עבורנו את השמירה על איכות הסביבה ועל מסורת הכפר.

מסביב למבנה יש חצר רחבה ויפה, מגרש התעמלות וחצר מיוחדת לגני הילדים.

ש:כמה זמן עבר עד שנכנסתם למבנה החדש?

ת:עברו חמש שנים עד שנכנסנו למבנה החדש, ותנאי הלימודים בהמשך חמשת השנים האלה גם כן לא היו קלים. למדנו מתחת לבתים של אנשים כשהכביש הוא חצר המשחקים

ובית שימוש אחד לכל התלמידים, אבל חמש השנים הללו היו חשובות מאד לבית הספר וקרו במהלכן הרבה דברים חשובים: הזמנו מרצים, פסיכולוגים ורופאים להרצות בפני ההורים כדי שיעברו בעצמם תהליך חינוכי והתחלנו לשתף אותם בחיי בית הספר: שילבנו אותם בטיולים, יזמנו פעילות יום האם, טיולים להורים.  ההורים מצידם תרמו ציוד לבית הספר - אפיסקופ, מקרן שקופיות, את הטלויזיה הצבעונית הראשונה שלנו קיבלנו כתרומה מבעל הבית (חלק מהמכשירים רכשנו עוד לפני שהיה לנו חשמל, מתוך ידיעה שהמצב הזה יחלוף). חוץ מכסף וציוד, ההורים תרמו גם עבודה - יש הורים שעובדים בשיפוצים בבית הספר. כך הצלחנו להביא לכך שהם ירגישו שבית הספר הוא חלק מהם והם חלק מבית הספר.

עוד דבר שעשינו בתקופה הזו הוא הגדלת השעות ע'י צירוף כיתות: א - ב ביחד וג - ד ביחד, כך שכל תלמיד זכה לארבע שעות לימוד.

ש: ואיך התבצע הלימוד בכיתות הכפולות?

ת:חצי מהשעור כיתה אחת לומדת והכיתה השניה עסוקה בעבודה עצמית ובחצי השני מתחלפים. אבל המצב הזה לא נמשך זמן רב כי הצלחתי לקבל תוספת שעות בתקן.

דבר חשוב נוסף שקרה הוא הגדלת בית הספר - קיבלנו אישור ללמד עד כיתה ו' וחוץ מזה הבאתי משפחות, ששלחו את ילדיהם ללמוד מחוץ לכפר, להחזיר אותם ללימודים  בכפר. אחד הדברים שהייתי צריכה לעשות כדי שזה יקרה היה לפייס בין משפחות שרבו בינהן ולא רצו שילדיהן ילמדו יחד.

ש: ובשנת 90' עברתם למבנה החדש?

ת:כן בשנת 90' עברנו למבנה החדש, שאותו חנך שר החינוך דאז יצחק נבון, ובחדרים השכורים פתחנו מעון יום אזורי לילדים מפגרים.

לגבי התפיסה החינוכית של בית הספר אומרת רחאב עבד אלחלים את הדברים הבאים:

בבסיס התפיסה החינוכית של בית הספר עומד הרעיון של כבוד האדם. חשיבות העקרון הזה עבורנו נובעת מן הכאב שחווינו אנו בבית הספר, באותן שנים ארוכות של אשליה והזנחה. העקרון הזה הוא שהביא אותנו אל התפיסה של השילובים: אנחנו חותרים לשלב בין ילדי המעון לילדים מפגרים לבין ילדי בית הספר. אנחנו חותרים לפתוח יחסי גומלין חיוביים בין ילדים בריאים לילדים חריגים, ולהגביר את הידע והמודעות לגבי תחומי היכלת התקינים של הילדים החריגים. מטרתנו היא מתן כבוד לילד החריג, כבוד  והערכה למצבו וליכולתו השכלית, הרגשית והחברתית ומתן הזדמנות לילד הבריא להבין את זה.

שילוב נוסף שיש בבית הספר הוא שילוב של ילדי הכיתה המקדמת עם כיתת האם, כשהמטרות שלנו הם שהילד בכיתה המקדמת ידע קרוא וכתוב בהתאם לבני כיתתו האחרים, להפוך אותו לשותף אקטיבי בכיתת האם ולהגביר את הבטחון העצמי שלו.

ש:כיצד מתבצע השילוב בין תלמידי המעון ותלמידי בית הספר?

ת:תלמידי המעון באים ללמוד אצלנו, הם לומדים אצלנו ספרות, מחשבים, דרמה, מוסיקה, ספורט והם משתתפים בטיולים ומסיבות. חלק מהשיעורים של בית הספר מתקיימים במעון - למשל שיעור כלכלת בית.

אני מאמין נוסף של בית הספר שאותו מציינת רחאב עבד אלחלים הוא "חנוך לנער על פי דרכו". התייחסות לילד כפרט בעל רצונות, צרכים ויכולות חברתיות, רגשיות וחברתיות שונות. הילד הוא במרכז.

ש:כיצד מתבטא האני מאמין הזה בתכנית הלימודים של בית הספר?

ת:בריבוי בלמידה יחידנית ובלמידה לפי רמות, כל ילד לומד לפי היכולת שלו. הצוות מסייע לילדים לאתר את התחומים בהם הם חזקים, כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל הטמון בהם ויפתחו בטחון עצמי שיסייע להם גם בתחומים אחרים. כל הצוות חושב ביחד איך לסייע לכל אחד מן הילדים. אנחנו נותנים לילדים במה. ילדים בני ארבע וילדים חריגים מופיעים לפני כל בית הספר מה שמחזק גם כן את הבטחון העצמי.

חוץ מזה חשוב לציין שיש לילדים השפעה על הנעשה בבית הספר - הם משתתפים בהערכת תוכנית הלימודים וההערכה שלהם היא לא פחות חשובה מההערכה של כל איש צוות בבית הספר. הילדים מתייחסים לכל פעילות בתכנית הלימודים והם משפיעים על עיצובה.

ש: ומהו הצעד הבא , להיכן בית הספר ממשיך מכאן?

ת:הצעד הבא הוא להגיע לילד חוקר ולומד עצמאי. בית הספר התחיל לאחרונה ליצור אפשרויות ללימוד עצמי - הילדים נכנסים לספריה או למחשב וכותבים עבודות אישיות, המטרה היא שהילדים יגישו עבודות אשיות בכל תחומי הלימוד אבל התהליך הזה נמצא רק בתחילתו.



Comments