10-14.11

נשלח 16 בנוב׳ 2013, 11:20 על ידי Uri Elasar   [ עודכן 16 בנוב׳ 2013, 11:41 ]

שבוע טוב,

גם השבוע לא ירד גשם אבל ילדי "הרפתקאות מוזיקליות" הנעימו לנו את "כמעט שבת" בשיר מקסים, נגינה וקולות בהנחייתן של יעל וסמדר (אחת מבנות השירות שלנו למי שעוד לא מכיר). תוכלו לראות וידאו של ההופעה בעמוד הבית.

השבוע יצאנו לראשונה לריצת שדה בהובלתו של אייל והפקה של תלמידים רבים. יצאנו ביום רביעי (בזמן טיול) לשדה ושם במסלול שהוכן מראש יצאו מרחב ניצנים לריצת 250 מ', מרחב צעירים רצו מרחק כפול והבוגרים רצו למרחק  של 1000 מטרים שלמים!! הריצה לוותה בפעילויות בשדה ובעידוד מסיבי של שאר התלמידים והמורים... יפה היה לראות את האחווה, הדאגה אחד לשני והעובדה שהתחרות (גם אם לא ניתנו פרסים יש מי שהגיע ראשון או שני או... אחרון) לא פגעה בביחד ובהדדיות.




אסיפה ראשונה ללא חוק המינימום, הגיעו 23 חברי קהילה ווועדת אסיפה לקחה על עצמה לחרוג מהמינימום החדש (כפי שמתיר לה החוק) והתחילה את האסיפה למרות שלא היו 30 משתתפים. האסיפה עצמה עסקה בחוק הערעורים והוחלט שניתן יהיה לערער על חוק במשך שנה מיום חקיקתו. וועדת בקורת תעסוק בערעורים השונים ותביא את החלטותיה לאסיפה. אחרי שנה "ינעל" החוק לחמש שנים. הדיון כהרגלו היה מעניין ולווה בשינויי דעה ותרבות דיבור ראויה להערכה.


בשעה טובה יצא הגיליון השלישי של עיתון בית הספר - הדמוקרטון!! השנה השיעור החליף מורה (אור דליות) וגם קיבל שדרוג נוסף בדמותה של נורית גזית (אימא של אמיר מניצנים) שמתנדבת ותורמת ממקצועיותה בין היתר בעריכת העיתון. התוצאה תצורף לאתר בקרוב... כל הכבוד לתלמידים והמורים.
השבוע נסגר מרחב בוגרים לשעה אחת על ידי אורי בגלל לכלוך עודף... בזמן ניס"ים המרחב נוקה וחזר למצבו הנקי. המהלך החד צדדי עורר הדים וגרר תגובות ומחשבות אצל התלמידים ואצל הצוות. ואכן נשאלת השאלה מתי עובר הקו בין לאפשר ללהזניח...

ולסיום,
חנוכה באוויר וריח הסופגניות והלביבות כבר עולה בדמיון ואם נזכרים בסיפור אפשר אפילו לקשר אותו לפרשת השבוע.
פרשת וישלח עוסקת במפגש המחודש של האחים יעקב ועשיו. עשיו במהלך ההיסטוריה התרבותית של עם ישראל מסמן רבים מאויבינו העתידים לבוא (היוונים ,הרומאים, הנאצים...) יש המפרשים כצאצאים אמתיים ויש כצאצאים מטאפורים בלבד אבל בין אם אנחנו מקבלים את ההקבלה או מתייחסים אל בני האדם כולם כאל אחים אנו מבינים שמה שקרה בין העמים (היווני והיהודי או הרומאי והיהודי וכו'...) קרה בין "אחים". אם האחים המיתולוגיים רבו ביניהם, נלחמו, רימו וכו' אז בוודאי שעמים שכבר התרחקו והפכו זרים יכולים להילחם ולהתעמר אחד בשני. בנוסף מתואר פה מצב של חזק מול חלש, של שולט ונשלט וכמובן של מי שאינו מקבל את האחר ומחייב אותו להיות כמותו. בכל הסיפורים (האישי והלאומי) ניתן לזהות מוטיב חוזר של חוסר רגישות וחוסר קבלה בין אם זה לאמונה של מישהו, בין אם זה לבכורה של השני או לצבע שערו או עורו.
הסיפור של עשיו ויעקב נגמר בחיבוק גדול ובכי של הקלה (כך אני לפחות מפרש) על המפגש המחודש ועל כך שההר שכל אחד בנה בעשרים שנה של ניתוק וחשש התפורר ברגע החיבור והחיבור האנושי של האחים יכל לו.
אז אולי ניתן לקוות גם בימינו לחיבור האנושי בין עמים, בין אחיות, בין שכבות גיל במרחב או פשוט בין אנשים.
אפשר להתחיל בלהסתכל על חנוכה לא רק דרך המשקפיים הציוניים או המלחמתיים אלא דרך החיבור האנושי והרגישות לאחר. האור החושך שהוא הנושא המרכז שלנו לחודש כסליו ומדבר ישירות על טוב ורע ובאופן אחר על השונה ויחסינו אליו מאפשר לנו להתחבר לשני הצדדים ולהתחיל ולנסות לראות את שניהם בנו.
והנה סיפור קצר ונחמד על... אחים:

לפני שנים רבות ,  חיו בעכו שני אחים .

האחים ירשו מאביהם שדה חיטה גדול .  כל שנה הם חרשו ,  זרעו וקצרו והתחלקו שווה בשווה בתבואה .
לאח הבכור היו הרבה ילדים ואילו לאח השני לא היו ילדים כלל .
שנה אחת הניב השדה יבול גדול במיוחד .  קצרו האחים את היבול ושמו כל אחד את חלקו בקצה אחר של השדה .

הגיע הלילה והאחים חזרו כל אחד לביתו .
האח הבכור עלה על מיטתו אבל לא הצליח להירדם .
" מסכן אחי ,” הוא חשב , “ הקב " ה לא נתן לו ילדים . הוא ואשתו כל כך בודדים . איך אוכל לשמח אותו ?”
ופתאום היה לו רעיון !
" אלך עכשיו ואוסיף לו עוד כמה אלומות מהחלק של היבול השייך לי !” הוא אמר לעצמו , קם , התלבש והלך לשדה . בחסות החשיכה , הוא לקח כמה אלומות והלך לקצה השני של השדה , לכיוון החלק של אחיו .
ובינתיים , גם האח השני לא יכל להירדם . “ אוי אחי הבכור ! כל כך קשה לו לפרנס את משפחתו הגדולה !”,הוא חשב לעצמו , “ זה ממש לא הוגן לחלק את היבול חצי - חצי . הוא צריך לקבל חלק הרבה יותר גדול !הרי אני ואשתי לא צריכים כל כך הרבה תבואה .”
והוא החליט , שעכשיו בלילה זה הזמן המתאים ביותר להעביר חלק מאלומותיו לחלקת אחיו .
והוא גם התלבש בזריזות , הלך לשדה , לקח כמה אלומות שיכל לשאת והלך לכיוון חלק אחיו .
באמצע הדרך נפגשו האחים .
הם הבינו מיד מה ארע ונפלו איש על צואר חברו.
Comments