למי שעוד לא קרא מופיע כבר המושג "שיעורי בית" וניתן לקרוא אותו. הנה מאמר מרתק שכתוב בתור יומן. את המאמר כתב קארל טארו גרינפלד ובו הוא מתאר שבוע שבו ביחד עם ביתו הוא עושה שיעורי בית. הוא אמנם מדבר על כיתה ח' אבל המאמר רחב ומאיר עיניים ובהחלט אומר הרבה על תעשיית שיעורי הבית. הנה חלק מהמאמר: "איתרע מזלה של בתי והיא חיה בתקופת השיא של שיעורי הבית. האירוניה היא שחלק מהמדינות שמערכות החינוך שלהן משמשות דוגמה למערכת החינוך של ארצות הברית, הולכות בכיוון ההפוך: הן נותנות פחות שיעורי בית ומטמיעות תוכנית לימודים צרה יותר שמטרתה לעודד הבנה עמוקה ולא כיסוי נרחב. הגישות לשיעורי הבית מתחלפות במחזורים של כשלושים שנה, לפי האריס קופר, מרצה לחינוך באוניברסיטת דיוק ומחבר הספר The Battle Over Homework. עברנו מהעמסת שיעורי בית בגלל פחד מפיגור במדעים שהתעורר בעקבות הספוטניק בסוף שנות החמישים, לרגיעה אצל דור הוודסטוק של שנות השבעים בעקבות חשש מעומס יתר, אל הפחדים של שנות התשעים מפיגור אחרי התלמידים המזרח-אסייתיים. ההשתלחות הנוכחית נגד שיעורי בית נמשכת כבר זמן רב כל כך – היא באה לידי ביטוי בספרים כמו The Case Against Homework משנת 2006, שכתבו שרה בנט וננסי קאליש, ובסרט התיעודי משנת 2009, Race to Nowhere – עד שאולי אנחנו חווים כעת השתלחות נגד ההשתלחות, לפחות בבתי הספר המצטיינים. "אנחנו בנקודת השיא במחזור שיעורי הבית," אומר קופר. התחרות הגוברת בבתי הספר ובקולג'ים המצטיינים מביאה את ההורים לדרוש עוד שיעורי בית." ולמי שמעוניין הלינק למאמר כולו: למאמר המלא |
הדמוקרטיה שלנו > מושגים >