ש"ב

נשלח 15 באוג׳ 2013, 4:36 על ידי Lee Van Spier   [ עודכן 15 באוג׳ 2013, 4:36 ]
בהרבה בתי ספר שיעורי הבית הפכו להיות מהות, דבר העומד בפני עצמו. הוא משמש לתרגול החומר הנלמד בכיתה אך בעיקר לאפשר למורה לסיים את החומר בזמן או להעשיר את התלמידים בחומר נוסף.
מכיוון שכך ומכיוון שכמעט בכל בית ספר אין יכולת ארגונית לסנכרן בין המורים השונים, כמות שיעורי הבית אינה מבוקרת ולעיתים קרובות היא אינה מידתית שלא לומר מפלצתית... 10 עמודים מזה, ושאלות כאלה משם... וכבר מזמן לא נעצרים במערכת החינוך ושואלים - האם זה עדיין רלוונטי? את מה זה משרת? האם זה משיג את המטרות שהצבנו?
נקודת המוצא היא הבעיה. מבחינת החינוך הדמוקרטי החומר הוא לא מטרה! כפי שכבר נתתי את הדוגמא בפורומים שונים, את החומר בחשבון לכיתות א - ד' ניתן ללמד במקרה הגרוע תוך שנתיים! לא תוך 6... ואם רוצים ממש להחמיר אז תוך שלוש שנים... יותר מדי פעמים נתקלתי בילדים שגמרו את היסודי ואינם יודעים ומכירים את החומר שלמדו. יתרה מזאת הרבה תלמידים מצטיינים סיימו את לימודי הספרות כשהם לא רוצים לקרוא בכלל...
נקודת המוצא שלנו היא שהילד יפתח סקרנות ויצמא בתוכו את המקום הטבעי ביותר של התשוקה ללמידה! ואיך כל זה קשור לשיעורי הבית? מאד פשוט, אני לא מכיר הרבה ילדים שבאים הביתה ורוצים ממש ללמוד ולעשות את שיעורי הבית. יש לכך כמה היבטים: הראשון, אחרי יום לימודים ארוך למי יש כוח להמשיך וללמוד?! נכון, הם צריכים ללמוד ללמוד ובאוניברסיטה וגם לקראת הבגרויות יחייבו אותם למטלות קשות. ועם זאת האם כיבוי הסקרנות ועשיית מטלות ללא כל חשק ואף עם התנגדות מצדיקה זאת? אני לא בטוח ובעיקר כשאני יודע שכשמישהו באמת רוצה להשיג משהו הוא עושה זאת מבלי שאומרים לו וכופים זאת עליו. לדוגמא: בשיעור אסטרונומיה האחרון ניתנה משימה לבית והיא למצוא מיהו הכוכב שגדול יותר מ"ביטלג'וז" - למי שלא יודע אז ישנו כוכב ענק (שעל ידו כוכב השמש שלנו נראה כמו גרגר אבק) שנקרא "ביטלג'וז" ומסתבר שיש משהו מפלצתי בחלל הרחוק שגדול ממנו... זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי ילדים מדברים על שיעורי הבית שלהם בדרך לבית ספר ופעם ראשונה שהילד הפרטי שלי נכנס מבית הספר ורצה מהר לעשות שיעורים כי זה עניין אותו...
אבל בכל זאת למה כן לתת שיעורי בית? אני חושב שיש כמה סיבות וערכים : לימוד עצמי, שיתוף הבית בקורה אותך בבית הספר, זמן לימוד משותף עם הורים -סבים-אחים - דודים, תרגול במקרה של מקצועות שדורשים תרגול.
הרבה פעמים עדיף לתת שיעורי בית שהם רשות על מנת לאפשר לילדים שרוצים להרחיב ויכולים להעמיס על עצמם, אפשרות כזאת מחייבת מעקב ובדיקה מי עשה ומי לא, מי תמיד עושה ומי מרבה להתעלם... בשביל זה אנחנו פה! 
סוגיה נלווית היא הקשר עם ההורים. עד כמה ההורים צריכים להיות מיודעים מתי יש מטלות ומתי אין? יש הורים מודאגים (ובצדק) שפתאום הם מגלים שהילד לא עשה בכלל שיעורי בית... ואז מבקשים מחברת קשר או כל מני אמצעי שליטה על נושא שיעורי הבית.
אין רע בשום אמצעי! השאלה היחידה מה עושים איתו!! אם בעזרתו בודקים מתי יש שיעורים ואז אומרים או מנחים את הילד לעשות, אז הילד נמצא בעמדה פאסיבית בה הוא לא לוקח אחריות ולא לומד אותה. אבל אם יש לילד טבלה\ מחברת קשר או כח אמצעי אחר שהוא לבדו יודע ששם הוא בודק מה המטלות שיש לו (כמובן לנו ההורים יש תפקיד בליווי, התיווך והעזרה) אז הילד מייצר כלים ללקיחת אחריות ולסדר וארגון.
אני בטוח שיש עוד המון מה להגיד ולשאול על הנושא, החשוב הוא להבין שנעשה תהליך בית ספרי להבנת כל ילד וילד ודרכו ולכן אין גישה גורפת. הילדים שמקבלים מטלות בקורסים השונים יודעים זאת וכותבים זאת והדבר נבדק בהמשך ולוקח חלק בתהליך הבנת הלומד שבכל ילד וילד.
שיהיה מדובר ומועבר הלאה.
Comments